המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

בשלב זה החליט טיטוס להפסיק את המאמצים להשתלט על חומות הר הבית, והורה להצית את השערים הצפוניים של המתחם, שהיו מצופים בכסף. האש התפשטה במהירות, שרפה את השערים והתפשטה גם אל הסטווים משני עבריהם. המורדים, שנתקפו בהלם מעוצמת השריפההשרפה, לא ניסו לכבות אותה ונאלצו לפנות את עמדותיהם על החומות, והיא המשיכה להשתולל באין מפריע כל היום ובלילה שאחריו.{{הערה|[[מלחמת היהודים]], ספר ו', סעיף 228.}}

====טבח ושריפהושרפה====

בחפירות שנערכו על ידי המשלחת של [[נחמן אביגד]] (שנות ה-70 וה-80) נמצאו עקבות שריפהשרפה במבנים רבים מתקופת חורבן בית שני. השרפות כילו כל [[תרכובת אורגנית|חומר אורגני]]. בבתים בהם הייתה [[תקרה#תקרת קורות|תקרת קורות]] בין הקומות, השריפההשרפה גרמה להתמוטטות החלק העליון של המבנה עם שורות האבן העליונות, והם קברו תחתיהם את כל מי ומה שנותר בבית. ישנם מבנים בהם נותרו עקבות רק בחלק מהבית, וישנם מבנים שנשרפו לחלוטין. במקומות רבים נמצאו [[תחמוצת|תחמוצות]] [[סיד]]ן המעידות על תבערה ארוכה ש[[קלייה|קלתה]] את [[אבן גיר|אבני הגיר]]. כך לדוגמה [[הבית השרוף]] ו[[בית המידות]] שב[[הרובע ההרודיאני|רובע ההרודיאני]] מראים על אש עזה שהשתוללה במקום בעת החורבן.{{ש}}

|כותרת=מפולות אבנים ועקבות שריפהשרפה