המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למפולת
מ שריפה-שרפה (דרך WP:JWB)
שורה 340:
המורדים המתינו עד שהחיילים הרומיים הגיעו כמעט עד לראש החומה, ומכונות המצור נאלצו להפסיק את ירי החיפוי שלהם כדי לא לפגוע באנשיהם, ואז תקפו אותם בכוח רב. הם הרגו ליגיונרים רבים שסיימו את הטיפוס על החומה, אך עדיין לא הספיקו להתארגן להגן על עצמם ולאחוז ב[[מגן|מגניהם]], ודחפו והפילו לאחור סולמות עמוסים חיילים, שבלטו מעבר לקו החומה. לאחר קרב קשה נאלצו הרומאים, שספגו אבדות כבדות, להפסיק את המתקפה ולסגת מהמאחזים שתפסו על החומות{{הערה|[[מלחמת היהודים]], ספר ו', סעיפים 226-220.}}
 
בשלב זה החליט טיטוס להפסיק את המאמצים להשתלט על חומות הר הבית, והורה להצית את השערים הצפוניים של המתחם, שהיו מצופים בכסף. האש התפשטה במהירות, שרפה את השערים והתפשטה גם אל הסטווים משני עבריהם. המורדים, שנתקפו בהלם מעוצמת השריפההשרפה, לא ניסו לכבות אותה ונאלצו לפנות את עמדותיהם על החומות, והיא המשיכה להשתולל באין מפריע כל היום ובלילה שאחריו.{{הערה|[[מלחמת היהודים]], ספר ו', סעיף 228.}}
למחרת, ב[[ט' באב (יום בשנה)|ט' באב]], הורה טיטוס לכבות את האש, כדי לאפשר לצבאו גישה נוחה אל מתחם הר הבית, והמתחם הפנימי של בית המקדש.
 
שורה 399:
 
===טבח, הרס וחורבן===
====טבח ושריפהושרפה====
לנוכח העדר כל התנגדות מצד המורדים, נהרו הרומאים אל רחובות העיר בחרבות שלופות, טבחו ללא הבחנה בכל הנקרה בדרכם, והעלו באש את הבתים על יושביהם. הסמטאות נערמו בגוויות, העיר הוצפה בזרמי דם, ואש השריפות השתוללה כל הלילה.{{הערה|יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר ו', פרק ח' פסקה ה', סעיפים 407-404.}}
 
בחפירות שנערכו על ידי המשלחת של [[נחמן אביגד]] (שנות ה-70 וה-80) נמצאו עקבות שריפהשרפה במבנים רבים מתקופת חורבן בית שני. השרפות כילו כל [[תרכובת אורגנית|חומר אורגני]]. בבתים בהם הייתה [[תקרה#תקרת קורות|תקרת קורות]] בין הקומות, השריפההשרפה גרמה להתמוטטות החלק העליון של המבנה עם שורות האבן העליונות, והם קברו תחתיהם את כל מי ומה שנותר בבית. ישנם מבנים בהם נותרו עקבות רק בחלק מהבית, וישנם מבנים שנשרפו לחלוטין. במקומות רבים נמצאו [[תחמוצת|תחמוצות]] [[סיד]]ן המעידות על תבערה ארוכה ש[[קלייה|קלתה]] את [[אבן גיר|אבני הגיר]]. כך לדוגמה [[הבית השרוף]] ו[[בית המידות]] שב[[הרובע ההרודיאני|רובע ההרודיאני]] מראים על אש עזה שהשתוללה במקום בעת החורבן.{{ש}}
האש השאירה את חותמה אף על כלי בית וחפצים ששהו באותם מבנים. כלים מאבן גיר הוכתמו באפר או אף נשרפו והפכו לסיד, כלי [[זכוכית]] התפקעו ועוותו מחום האש עד שלא ניתן היה לשחזר אותם במעבדה. לעומתם, כלי [[חרס]] ו[[בזלת]] שרדו. שכבת ה[[אפר]] והעץ החרוך שנותרו מהשרפות הגיעו לגובה של כמטר ממוצע, ומפולות האבן הגיעו עד לשני מטרים ויותר.{{הערה|{{JSTOR|רוני רייך| חורבן ירושלים בשנת 70 לסה"נ: תיאורו של יוסף בן מתתיהו והממצא הארכאולוגי|23407359|קתדרה|חוברת 131, ניסן תש"ס, מרס 2009, עמ' 34}} (הערות 28, 30: על פי נחמן אביגד, '''העיר העליונה של ירושלים''', איורים 87, 95, 107, 112, 137 בעמ' 100, 108, 115, 116, 134).}}
 
שורה 415:
{{מצגת
|רוחב=300
|כותרת=מפולות אבנים ועקבות שריפהשרפה
|
קובץ:NinthAvStonesWesternWall.JPG#מפולת אבנים ושיירי אפר ב[[הגן הארכאולוגי ירושלים|גן הארכאולוגי ירושלים]].