דברי ימי נרניה – הבדלי גרסאות

לואיס היה [[נוצרי]] אדוק, וחיבר גם מספר ספרים העוסקים בתאולוגיהב[[תאולוגיה]]. השקפותיו הנוצריות באות לידי ביטוי גם בספרי נרניה, ומוטיבים רבים הלקוחים מהמחשבה הנוצרית מגולמים בצורה שונה בדמויות ובאירועים בסיפורים. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא בדמותו של אסלן, המסכים לתת את עצמו כקורבן על חטאו של אחר, ולאחר הריגתו חוזר לתחיה, ומזכיר בכך את דמותו של [[ישו]].<br>

לואיס מדגיש בעיקר את רעיון ה[[חזרה בתשובה]] והמחילה, ומבקש להראות שגם לחוטאים קשים יש את האפשרות לזכות במחילה ולהגאל, והספרים משופעים בדמויות המתחילות את דרכן באופן שלילי, אבל מצליחות בהמשך לעלות על דרך הישר בעזרת הדרכתו של אסלן, כשהבולטות בהן הן דמויותיהם של אדמונד ויוסטס, ובמידה פחותה יותר גם דמויותיהם של דיגורי, טרמפקין, ארויס, ברי, ועוד. הוא מדגיש את חוסר יכולתו של האדם לגאול את עצמו ואת הזדקקותו לעזרת ההשגחה העליונה לצורך כך, אך עם זאת, באחרון בספרי הסדרה הוא נותן ביטוי בספריו גם להשקפתו - החריגה במחשבה הנוצרית המקובלת - שהאמונה בנצרותב[[נצרות]] אינה בהכרח הדרך היחידה לגאולה, אלא שגם מי שמצליח להגיע לערכי הנצרות באופן עצמאי, מחוץ לאורתודוקסיה הדתית, עשוי למצוא בכך גאולה.

בשל ריבוי הרעיונות הנוצריים בסדרה, יש המנסים לראות בה [[אלגוריה]] לסיפורי התנה[[תנ"ך]] והבריתו[[הברית החדשה]], אבל לואיס עצמו הכחיש טענות אלו, וטען שלא בא לכתוב אלגוריה, אלא סיפורים בדיוניים, השואבים השראה מרעיונות נוצריים (לצד מקורות אחרים) ומנסים ליישם אותם באופן שבו היו מתגלמים לו היו מתקיימים בעולם [[פנטזיה]].