ניקולא פוסן – הבדלי גרסאות

ב-[[1623]] חזר מאריני ל[[רומא]] והזמין את פוסן להגיע לשם בעקבותיו. עם הגעתו של פוסן בשנת [[1624]] ל[[רומא]], המליץ מאריני עליו בפני ה[[קרדינל]] פרנצ'סקו ברבריני, אחיינו של האפיפיור [[אורבנוס השמיני]] , שהיה [[אספנות|אספן]] ופטרון אמנות ידוע. הקרדינל ברבריני הזמין מפוסן שני ציורים: "[[חורבן בית המקדש]] השני ובזיזתו על יד הרומאים" (1625-1626){{הערה| הציור, שנתגלה בשלהי שנות התשעים של המאה העשרים לאחר שמקומו לא היה ידוע במשך כמאתיים שנה ונחשב לאבוד, נמצא כיום באוסף [[מוזיאון ישראל]] בירושלים.}} ו"מות [[גרמאניקוס]]" {{הערה| אוסף המכון לאמנות, [[מיניאפוליס]].}}. שני הציורים האלה נשלחו זמן לא רב אחר כך לצרפת{{הערה| Mahon, ראה לעיל, עמ' 16.}}, כמתנה ל[[הקרדינל רישלייה|קרדינל רישלייה]], האיש החזק בחצרו של [[לואי השלושה עשר]], דבר שפרסם את שמו של פוסן בבית המלוכה הצרפתי. אולם, לאחר מותו הפתאומי של מאריני, פוסן, שסבל מחוסר אמצעים, חלה ומצא מקום מקלט בביתו של [[אופה]] עוגות צרפתי, שאת בתו אנה מריה נשא ב-[[1629]] לאישה. בינתיים למד [[אופטיקה]], [[גאומטריה]] ו[[פרספקטיבה]], ונעשה חבר בחוג של אמנים שהתנגדו לסגנון ה[[בארוק]] של תקופתם, והציבו לעצמם כמטרה להתחקות אחרי האמנות העתיקה של [[יוון העתיקה|יוון]] ו[[האימפריה הרומית|רומא]]. ב-[[1628]] רכש פטרונים חדשים וצייר את "ניצחונה של פלורה" עבור הקרדינל אומודיאו. בשנת [[1638]] לערך צייר את מה שנחשב בעיניי רבים כיצירת המופת הגדולה שלו, "גם בארקאדיה אני"{{הערה| "Et In Arcadia Ego", אוסף מוזיאון ה[[לובר]].}}.