עימותי לינקולן-דאגלס – הבדלי גרסאות

בין לינקולן ודאגלס היו מספר מחלוקות. דאגלס טען שארצות הברית היא ארצם של הלבנים, ושל[[אפריקאים אמריקאים]] אין זכויות. הוא ניסה להציג את לינקולן כמי שחושב שלאפריקאים אמריקאים מגיע [[שוויון זכויות]]. לינקולן הכחיש שהוא מאמין שהאדם השחור שווה ב[[אינטליגנציה]] או ב[[מוסר]], אבל "בזכות לאכול את הלחם שידו מרוויחה, מבלי להיות תלוי בחסדו של איש, הוא שווה לי, ושווה לשופט דאגלס ושווה לכל אדם אחר".

 

 

עימות חשוב במיוחד נערך ב[[פריפורט (אילינוי)|פריפורט]], שם לינקולן דחק את דאגלס עם שאלה על החלטת [[בית המשפט העליון של ארצות הברית]] לגבי [[פסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד|דרד סקוט נגד סנדפורד]]. בפסק הדין נקבע שהקונגרס איננו יכול לאסור על עבדות ב[[טריטוריה|טריטוריות]] של ארצות הברית מכיוון שאיסור כזה נוגד את החוקה. פסק הדין היה פופולרי מאוד בדרום ושנוא בצפון. לינקולן שאל את דאגלס האם האיסור על העבדות אפשרי או לא. דאגלס ענה שאומנם איסור פורמלי הוא בלתי חוקתי, אבל שעבדות לא יכולה להתקיים בלי [[חקיקה]] מתאימה, ושתושבי הטריטוריות רשאים שלא לחוקק חקיקה כזו. תשובה זו של דאגלס הייתה מכריעה מכיוון שבכך דאגלס ניכס לעצמו את הפתרון הזה לדילמה של העבדות בטריטוריות, אשר עד אז היה מוסכם על רבים מאנשי הדרום, כגון [[ג'פרסון דייוויס]]. עם פרסום מה שנודע לימים כ"דוקטרינת פריפורט", עברו אנשי הדרום לדרוש חוקי עבדות פדרליים לטריטוריות הפדרליות. הוויכוח על העניין הזה היה מה שהביא ל"פיצוצה" של הוועידה הדמוקרטית ב-[[1860]], ולכך שבבחירות של 1860 התמודדו שני מועמדים נפרדים בצפון ושניים בדרום. לינקולן שאל את השאלה למרות שהוא ידע מה תהיה התשובה, ולמרות שהוא אפשר לדאגלס להרחיק את עצמו מאנשי הדרום, בניגוד לאסטרטגיה הרגילה של לינקולן, שנועדה לטשטש את ההבדלים בין דאגלס לאנשי הדרום.