נאו-ליברליזם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
רונאלד רייגן ==> רונלד רייגן
AvivBn263 (שיחה | תרומות)
הנאו-קונסרבטיזם היא תנועה פוליטית שהתפתחה בארצות הברית בשנות השישים; אף אחד מן החברים באגודת מונט-פלורין לא היה נאו-קונסרבטיבי, לפחות לא בשנת 1947
שורה 14:
בראשית המאה ה-20 המונח שימש בארצות הברית לתיאור הוגים [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטים]] מתונים כגון [[לאונרד הובהאוס]] ו[[ג'ון הובסון]].{{הערה|שם=USIH|1=[http://us-intellectual-history.blogspot.co.il/2011/01/strange-transatlantic-career-of.html US Intelectual History, The Strange, Transatlantic Career of 'Neoliberalism']}} בקולוקווים של וולטר ליפמן שנערך בפריז ב-1938 נפגשו מדעני חברה, משפט ורוח מגרמניה, צרפת, בריטניה, איטליה, אוסטריה, שווייץ וארצות הברית בעלי תפיסת עולם דומה בדבר הדרך להציל את הליברליזם מהמשטרים הסמכותניים שעלו באירופה בדרך שונה מזו שהציע קיינס. במהלך המפגש הציע הגאוגרף הכלכלי הגרמני אלכסנדר רוסטוב לכנות את התנועה "ניאוליברליזם".
 
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה התכנסה ב[[שווייץ]] לראשונה ב-1947 [[אגודת מונט-פלרין]], אשר כללה שורה של כלכלנים, היסטוריונים ופילוסופים בעלי תפיסת עולם [[נאו-קונסרבטיזם|נאו-קונסרבטיבית]]הדוגלת בחירות, ביניהם [[פרידריך האייק]], [[מילטון פרידמן]], [[קרל פופר]] ועוד - אשר זיהו עצמם כ[[ליברליזם|'ליברלים]]' המחויבים לחירויות הפרט. קבוצה זו הושפעה מרעיונותיו של הכלכלן [[אדם סמית]] ושל הוגים [[נאו-קלאסיציזם|נאו-קלאסיים]] אחרים שצידדו בעקרונות השוק החופשי והתנגדו לעמדות הקיינסיאניות המקובלות שצידדו במעורבות הממשלה בכלכלה. לשיטת חברי אגודת מונט-פלורין למנגנון המדינה אין היכולת לאסוף את האינפורמציה המספקת לאמוד את מערכות המחירים בשוק ולהשתלב בהן, וכן גרסו חברי הקבוצה כי מדיניות ממשלות דמוקרטיות מושפעות משיקולים פוליטיים ופופוליסטיים - ואינן נובעות משיקולים כלכליים מובהקים.
 
ב[[ארצות הברית]] החלה הקבוצה להנות מתמיכתם של בעלי הון וראשי תאגידים, אשר החלו לתמוך בהקמת מכוני מחקר בהשראתה, ובהפצת רעיונותיהם{{הערה|שם=הארווי|Harvey, David. 2005. A Brief History of Neoliberalism. Oxford, New York: Oxford