|
|מקום פטירה=[[מוסקבה]], [[ברית המועצות]] {{דגל|ברית המועצות}}
}}
'''אראם חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן''' (ב[[ארמנית]]: '''Արամ Խաչատրյան''', ב[[רוסית]]: '''Аpaм Ильич Xaчaтypян'''{{כ}}; [[6 ביוני]] [[1903]] -‒ [[1 במאי]] [[1978]]) היה [[מלחין]] ממוצא [[ארמניה|ארמני]], שהושפע מהזרם ה[[לאומיות|לאומי]] ב[[מוזיקה]] הקלאסית ושילב ביצירותיו סממנים עממיים ממולדתו [[גאורגיה]].
== ביוגרפיה ==
[[קובץ:Aram Khachaturyan.JPG|ממוזער]]
חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן נולד ב[[טביליסי]] שב[[האימפריה הרוסית|אימפריה הרוסית]] (בימינו [[עיר בירה|בירת]] [[גאורגיה]]), למשפחה ארמנית ענייה.
בשנת [[1921]] נסע אל אחיו ב[[מוסקבה]] והחל ללמוד [[ביולוגיה]] בלי לדעת את השפה ה[[רוסית]], אך הכישרון המוזיקלי הטבעי שגילהשהראה היה כה גדול כל כך, עד כי הסכימושהסכימו לקבלו ל[[מכון גנסין]],. שם למד חאצ׳טוריאן [[צ'לו|צ׳לו]] אצל [[מיכאיל גנסין]], ובשנת [[1925]] התקבל ללימודי ה[[הלחנה]].
בשנת [[1929]] עבר חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן ל[[קונסרבטוריון]] של [[מוסקבה]] ולמד אצל המלחין [[ניקולאי מיאסקובסקי]]. בשנת [[1930]] נישא למלחינה נינה מאקארובה, חברה ללימודים אצל מיאסקובסקי. בשנת [[1951]] קיבל משרת פרופסור במכון גנסין למוזיקה ולפדגוגיה בקונסרבטוריון של מוסקבה. כמו כן החזיק גם במשרות חשובות באיגוד המלחינים, שעתידשהיה היהעתיד בתחילת [[1948]] להוקיע בחריפות אחדותכמה מיצירותיו באשמת "פורמליזם", האשמה שהוטחה גם במלחינים גדולים אחרים בתקופת המשטר ה[[יוסיף סטלין|סטליניסטי]], בהם [[סרגיי פרוקופייב]] ו[[דמיטרי שוסטקוביץ'|דמיטרי שוסטקוביץ׳]]. שלושתם נודעו כבתור "ענקי המוזיקה הסובייטית", והם נמנים עם גדולי המלחינים ב[[המאה ה-20|מאה ה-20ה־20]]. בניגודשלא לשניכשני האחרים, הופתע חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן מן ההאשמות נגדוכלפיו, שכן היה תומך נלהב של האידאולוגיה הסובייטית והלחין יצירות חשובות ברוח [[ריאליזם סוציאליסטי|הריאליזם הסוציאליסטי]]. היצירה החשובה ביותר שכתב ברוח זו הייתה ה[[בלט]] [[גאינה]] (Gayaneh) משנת [[1941]]. נושא הבלט [[תעמולה|תעמולתי]] במובהק, והוא בא לתאר את חיי ה[[קולחוז]]. הקטע המפורסם ביותר מתוכו (ומיצירתו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן בכללותה) הוא [[מחול החרבות]] הנודע.
מעמדו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן התייצב במהירות יחסית, כאשר עודוכבר לפני תום 1948 קיבל שבחים לכבודעל המוזיקה שהלחין ל[[סרט ביוגרפי]] על אודות [[ולדימיר איליץ' לנין|לנין]]. למרותאף זאת,על פי כן רוב היצירות שהביאו לפרסומולידי פרסומו הולחנו לפני 1948, ולאחריה רק מעטות התפרסמו בקנה מידה נרחב. יצירתו הבולטת ביותר לאחר 1948 היא בלא עוררין הבלט "[[ספרטקוס (בלט)|ספרטקוס]]" (שקטע האדג'יוהאדג׳יו ממנומתוכו מוכר לרבים כמוזיקתממוזיקת הפתיחה ל[[סדרת טלוויזיה|סדרת הטלוויזיה]] "[[קו אונידין]]"), משנת [[1954]]. אף כי אין ספק שהביקורת הגסה שהוטחה בו השפיעה במידת מה על תפוקתו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן (הוא לא הלחין עוד [[סימפוניה|סימפוניות]], אחרי שהסימפוניה השלישית שלו גונתה בחריפות כפורמליסטיתוהוגדרה פורמליסטית), ניתןאפשר לזקוף את הירידה בהיקף היצירה ואיכותהובאיכותה גם לחובת הזמן שהוא נאלץ להשקיע הן בהוראה הן בניצוח על יצירותיו (דבר שהחל לעשות משנת [[1950]] ועד סמוך למותו).
[[המנון לאומי|המנון]] [[הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית]] נכתב למנגינה שהלחין חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן למטרה זו בשנת [[1944]].
חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן נפטרמת במוסקבה, מעט לפני יום הולדתו ה-75ה־75.
== ביצועי יצירותיו ==
חלקמקצת מיצירותיצירות חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן הוקלטו בניצוחו. המפורסמת מבין שלושמשלוש הסימפוניות שלו, זוהסימפוניה השנייה משנתשהולחנה בשנת [[1943]] (המכוּנהומכוּנה "סימפוניית הפעמון") שהולחנה לציון 25 שנים ל[[מהפכת אוקטובר]], הוקלטה כמה פעמים בניצוח המלחין (הן באולפן הן בביצוע חיבקונצרט), בין היתרהשאר עם [[התזמורת הפילהרמונית של וינה]]. הסימפוניה הראשונה המוקדמת והאלמוניתוהזנוחה יחסית זכתה להקלטה נדירה, בביצועמקונצרט חי משנתבשנת [[1975]]. אין בנמצא הקלטה של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן מנצח על הסימפוניה השלישית שלו, ככל הנראה עקבבשל מהלך האירועים העגום שבא לאחראחרי הלחנתה. הסימפוניה השלישית שופעת בומבסטיות וכתובה להרכב נגנים עצום, הכוללובו נוסף עלמלבד תזמורת גדולה ו[[עוגב]] גם הרכב של חמש- עשרה [[חצוצרה|חצוצרות]]. היא הולחנה לכבוד ציוןלציון 30 שנים למהפכת אוקטובר. חרףלמרות הטון הפשטני והלא מאתגר מבחינה אמנותיתאומנותית, היא לא נתחבבה על הממסד המוזיקלי הסובייטי ובהמשך גונתה קשות כפורמליסטיתוהוגדרה "פורמליסטית" — כינוי שהשתמשו בו לרובבדרך דווקאכלל לגינויכדי לגנות דווקא מוזיקה אמנותיתאומנותית שאינה פונה אל ההמונים (כגון מוזיקה [[דיסוננס|דיסוננטית]] מדי, [[הרמוניה אטונאלית|אטונלית]] או [[שיטת שנים-עשר הטונים|דודקפונית]]).
חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן מעולם לא הקליט את שני הבלטים המפורסמים שלו במלואם, אך קיימותיש הקלטות שונות (באולפן ובביצוע חיומקונצרטים) בניצוחו לקטעים מפורסמים מתוכםמהם, כמו מחול החרבות וה[[לזגינקה]] מתוך "גאינה" או האדג'יוהאדג׳יו מתוך "ספרטקוס". [[סוויטת מסקרד]], המפורסמת בעיקר ב[[ואלס|וואלס]] הפותח אותה וכוללתובה מקבץ קטעים מתוך מוזיקהממוזיקה שנכתבה למחזה של [[מיכאיל לרמונטוב|לרמונטוב]], הוקלטה גם כן בניצוח המלחין.
את ה[[קונצ'רטו|קונצ׳רטו]] של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן ל[[כינור]] (משנת [[1940]]) ניגנו כנרים מפורסמים רבים, בהםובהם [[דוד אויסטרך]] (שלכבודו הולחנה היצירה, ולאחרואחרי מכןכן הוקדשה לו) ו[[לאוניד קוגן|ליאוניד קוגאן]]. שניהם הקליטו את היצירה בניצוח חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן. כמוליצירה כן,זו קיימות ליצירהיש שתי [[קדנצה (סולו)|קדנצות]] אפשריות בפרק הראשון – של המלחין או של אויסטרך עצמו (באישורו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן). גרסה ל[[חליל]] הותקנה בידי [[ז'אן-פייר רמפל|ז׳אן־פייר רמפל]] בשנת [[1968]]. הוא ביקש מן המלחין לכתוב יצירה לכלי, ובתגובה הזמין אותו חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן לערוך את תפקיד הסולו של הכינור כך שיותאםולהתאימו גם לחליל. רמפל עשה כן תוך כדי הכנסתוהכניס שינויים מינימלייםמעטים, במטרהמתוך רצון לשמור על המקור ככל הניתןהאפשר אך בה בעת גם לערוך מקטעים שלא היה ניתןהתאפשר להתאים טכנית לכלי כחליל (מיתרים כפולים, למשל). כמו כן, הלחין רמפל קדנצה חדשה משלו בפרקלפרק הראשון. תפקיד התזמורת נותר בלא שינוי. גרסאות אלטרנטיביות לחליל הותקנו הן בידי [[ג'יימס גולוויי|ג׳יימס גולוויי]] הן בידי [[פטריק גלואה]]. לאחרונהבתחילת שנות ה־2000 התפרסמה הקלטה מסחרית של החלילן השווייצרי [[עמנואל פהו]], שבחר לנגן את היצירה בגרסתו של רמפל.
הקונצ'רטואת הקונצ׳רטו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן ל[[פסנתר]] (משנת [[1936]]), שזיכה אותו לראשונהבפעם הראשונה בהכרה ובמוניטין בינלאומיים, זכה לנגינתם שלניגנו כמה פסנתרנים גדולים, בהםובהם [[לב אובורין]] (מקבל ההקדשה), [[ויליאם קאפל]], [[מורה לימפאני]] ו[[אליסיה דה לרוצ'ה|אליסיה דה לרוצ׳ה]]. בין הפסנתרנים של זמננו בולט בייחודו הביצוע ה'פראי'ה׳פראי׳ של [[ז'אן איב טיבודה|ז'אן-איבז׳אן־איב טיבודה]], עם [[תזמורת פריז]] בניצוחו של [[קזוקי ימאדה]]. הקונצ'רטוהקונצ׳רטו ל[[צ'לו|צ׳לו]], שהולחן בשנת [[1946]], לא נחל הצלחה דומה לזולהצלחה של שני קודמיו. חרףלמרות התזמור העשיר והמלודיות העממיות האקזוטיות (שהיו סממן היכר שהופיע גם בשני הקונצ'רטיהקונצ׳רטי שקדמו לו), יצירה זו לא נתקבלה יפה. לאחר הבכורה (בנגינת הצ'לןהצ׳לן [[סביאטוסלב קנושביצקי]], מקבל ההקדשה) ניגנוה עוד כמהצ׳לנים צ'לניםאחדים, אך היא לא זכתה לפופולריות מתמשכת. סיבות אפשריות שונות הועלוהוצעו באשר לכךלאי־הצלחתה, כששתיושתי הסיבות הנפוצות הן הוקעתוההוקעה הציבורית של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן (בהובלת [[אנדריי ז'דאנוב|ז'דאנובז׳דאנוב]]) כשנה וחצי לאחר הלחנת הקונצ'רטוהקונצ׳רטו, וכן הטענההועלתה טענה כי העושר המלודי של היצירה אינו משתווה לזהלעושר שלהמלודי הקונצ'רטובקונצ׳רטו לכינור, שהיה ונותרועודנו הפופולרי ביותרמשלושת מהשלושההקונצ׳רטי. בשנים האחרונות קיבלזכה הקונצ'רטוהקונצ׳רטו לצ'לולצ׳לו עדנהלעדנה מחודשת, וקיימותויש כמה הקלטות מסחריות מודרניות שלו בנגינתם של צ'לניםצ׳לנים ידועי שם כ[[רפאל וולפיש]], [[דמיטרי יבלונסקי]] ו[[דניאל מילר-שוט|דניאל מילר־שוט]].
בשנות השישים הלחין חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן שלושה קונצ'רטיקונצ׳רטי חדשים, לאותםלשלושת הכלים האלה – אך בשביללמען סולנים אחרים. הכינוי שנתן ליצירות אלו הפעם לא היה קונצ'רטוקונצ׳רטו, אלא קונצ'רטו-רפסודיהקונצ׳רטו־רפסודיה. חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן הסביר זאתואמר בכך שאמנםשאומנם תפקיד הסולן וירטואוזי כבקונצ'רטוכבקונצ׳רטו סטנדרטי, אך עם זאתזה הוא גם לירי וחופשי יותר. כל שלוש היצירות האלה מתאפיינות בקדנצה סולנית שמופיעה כבר בפתיחתן. תחילה הלחין חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן את הקונצ'רטו-רפסודיההקונצ׳רטו־רפסודיה לכינור ולתזמורת, בשנת [[1961]]. ליאוניד קוגאן, שניגן היטב את הקונצ'רטוהקונצ׳רטו לכינור של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן (שנכתב עשרים שנה לפניקודם כןלכן), קיבל בהזדמנות זו את ההקדשה מן המלחין. היצירה נוגנה לראשונהבפעם הראשונה ב[[נובמבר]] [[1962]] עם. קוגאן כסולןהיה הסולן, בניצוחווהמנצח שלהיה [[קיריל קונדראשין]]. הצ'לןהצ׳לן המפורסם [[מסטיסלב רוסטרופוביץ'|מסטיסלב רוסטרופוביץ׳]] ביקש מחאצ'טוריאןמחאצ׳טוריאן מוזיקה בשביל הכלי, כפיכדרך שנהג לבקש או להזמין מוזיקה ממלחינים רבים באותה תקופה, במטרהכדי להעשיר את הרפרטואר הקונצרטי לצ'לולצ׳לו (עםנראה זאת,שאף כפיעל הנראהפי רוסטרופוביץ'כן רוסטרופוביץ׳ מעולם לא ניגן בפומבי את הקונצ'רטוהקונצ׳רטו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן משנת 1946). בקשה זו הניבה בשנת [[1963]] את הקונצ'רטו-רפסודיההקונצ׳רטו־רפסודיה לצ'לולצ׳לו ולתזמורת, וקיימותויש כמה הקלטות של רוסטרופוביץ'רוסטרופוביץ׳ ליצירה (כוללוגם הקלטה ב[[וידאו|ווידאו]]), בין השאר גם בניצוח המלחין. לבסוף, בשנתובשנת [[1968]] הושלם הקונצ'רטו-רפסודיההקונצ׳רטו־רפסודיה לפסנתר ולתזמורת והוקדש לפסנתרן הצעיר [[ניקולאי פטרוב]], זוכה מדליית הכסף בתחרות הפסנתרנים הראשונה על שם [[ואן קלייברן]] (בשנת 1962). בדומה לקונצ'רטו-רפסודיהלקונצ׳רטו־רפסודיה לצ'לולצ׳לו, גם יצירה זו הוקלטה בניצוחו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן, עם פטרוב כסולןבפסנתר. קיימתיש הקלטה של השניים גם לקונצ'רטולקונצ׳רטו משנת 1936, מקונצרט חי שהתקיים כשנה לפני מותו של חאצ'טוריאןחאצ׳טוריאן. שלושת הקונצ'רטי-רפסודיותהקונצ׳רטי־רפסודיות, אף על פי שהולחנו לכבוד נגנים מפורסמים והוקדשו להם, לא נחלו הצלחה דומה לזולהצלחה שלשזכו לה מקביליהם הקונצ'רטנטייםהקונצ׳רטנטיים משנות ה-30ה־30 וה-40וה־40.
== מיצירותיו ==
===לתזמורת===
*סימפוניה מס'מס׳ 1 במי מינור (1934)
*סימפוניה מס'מס׳ 2 במי מינור "הפעמון" (19431943‒1944)
*סימפוניה מס'מס׳ 3 בדו מז'ורמז׳ור "פואמה סימפונית" (1947)
*סוויטת מסקרד (1944)
===בלטים===
*[[גאינה]], בלט בארבע מערכות (1939-411939‒1941, גרסה שנייה מורחבת ב־1957)
*[[ספרטקוס (בלט)|ספרטקוס]], בלט בשלוש מערכות (1954)
===קונצ'רטיקונצ׳רטי===
*קונצ'רטוקונצ׳רטו לפסנתר ולתזמורת, ברה-במולברה־במול מז'ורמז׳ור (1936)
*קונצ'רטוקונצ׳רטו לכינור ולתזמורת, ברה מינור (1940)
*קונצ'רטוקונצ׳רטו לצ'לולצ׳לו ולתזמורת, במי מינור (1946)
*קונצ'רטו-רפסודיהקונצ׳רטו־רפסודיה לכינור ולתזמורת, בסי-במולבסי־במול מינור (1961)
*קונצ'רטו-רפסודיהקונצ׳רטו־רפסודיה לצ'לולצ׳לו ולתזמורת, ברה מינור (1963)
*קונצ'רטו-רפסודיהקונצ׳רטו־רפסודיה לפסנתר ולתזמורת, ברה-במולברה־במול מז'ורמז׳ור (1968)
===מוזיקה קאמרית וסולו===
*שלישייה ל[[קלרינט]], כינורלכינור ופסנתר, בסול מינורולפסנתר (1932)
*טוקטה במי-במולבמי־במול מינור, לפסנתר (1932)
*אלבום לילדים, 19 קטעים לפסנתר (כרך ראשון 1947, כרך שני 65–19641964–1965)
*[[סונאטה]] לפסנתר במי-במולבמי־במול מז'ורמז׳ור (1961, גרסה שנייה וסופית 1976)
*סונאטה-פנטזיהסונאטה־פנטזיה, לצ'לולצ׳לו בלי ליווי (1974)
*סונאטה-מונולוגסונאטה־מונולוג, לכינור בלי ליווי (1975)
*סונאטה-שירסונאטה־שיר, ל[[ויולה|וויולה]] בלי ליווי (1976)
== לקריאה נוספת ==
| 