הקרב על הבליטה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 83:
בקרב הפיקוד הגרמני העליון היו חילוקי דעות חריפים סביב המתקפה המתוכננת בארדנים. גודריאן, שמתוקף תפקידו היה ממונה על ניהול המבצעים הצבאיים בחזית המזרחית, התנגד לעריכת מתקפה כלשהי במערב, בטענה שגרמניה זקוקה לכל עתודותיה כדי לעמוד מול המתקפה הסובייטית הממשמשת ובאה. במקום לתקוף במערב הוא דרש לתגבר את הכוחות הגרמניים בחזית המזרחית, לרבות בהונגריה. המפקדים הבכירים של כוחות ה[[ורמאכט|וורמאכט]] בחזית המערבית – [[גרד פון רונדשטט|רונדשטט]], [[ולטר מודל|מודל]] (שתוכניתו של היטלר הוסתרה מעיניהם בכוונה עד חודש דצמבר), [[האסו פון מנטויפל|מנטויפל]] ואחרים – התנגדו למבצע, משום שסברו שהוא שאפתני מדי ביחס למשאבים שעמדו לרשות הצבא הגרמני בשלב זה של המלחמה. הם רצו במתקפה מוגבלת בארדנים, שתוציא את בעלות הברית משיווי משקל ותעניק לגרמניה שהות לחזק את המגננים שלה בחזית המערבית. היטלר, לעומתם, ביקש להטיל למתקפה בארדנים חלק גדול מהעתודות שעמדו לרשות גרמניה ערב המתקפה, במטרה להשיג ניצחון מכריע, שישנה את המציאות הצבאית בחזית המערב{{הערה|רוברטס, עמ' 445}}.
ההחלטה לפתוח במתקפת נגד גדולה במערב הייתה קודם כל החלטה אישית של היטלר. הוא טען תמיד, שהמפקדים הבכירים שלו הם חסרי הבנה בשיקולים שחורגים מעבר לעניין צבאי צר. מבחינתו של היטלר, המתקפה בארדנים נועדה להשיג יעדים פוליטיים ופסיכולוגיים, ולא רק יעדים צבאיים. הוא דחה את טענותיו של גודריאן בדבר מתקפה סובייטית בקנה מידה גדול הצפויה בחזית המזרחית, והתייחס להערכות המודיעין הגרמני ביחס לעוצמתם של כוחות [[הצבא האדום]], כאל "אחיזת העיניים הגדולה ביותר מאז [[ג'
===שדה הקרב===
| |||