תוכן שנמחק תוכן שנוסף
בעל חיים ==> בעלי חיים
ציידים לקטים ==> ציידים-לקטים
שורה 33:
בשל חשיבות ה[[חקלאות]] לבני אדם, בויתו צמחים לראשונה כבר ב 10,500-10,000 [[לפני זמננו]], בתקופה הנאוליתית הקדם-קראמית, באזור [[הסהר הפורה]] שב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. הצמחים הראשונים שבויתו היו החיטה הדו-גרגרית (Emmer, ''Triticum turgidum'') והחיטה החד-גרגירית (Einkorn, ''T. monococcum''). מאוחר יותר תורבתה השעורה (''Hordeum vulgare'') לאחר מכן תורבתו [[קטניות]] כמו [[אפונה]], גם צמחים בעלי השפעה על ה[[תודעה]] בויתו בשלב מוקדם, כמו ה[[אופיום]], ה[[קנאביס]] וה[[גפן היין|גפן]] ל[[יין]].
 
המזרח התיכון היה מתאים במיוחד לסוגי צמחים אלו: ה[[אקלים]] היבש היה מתאים לזרעים גדולים, והגיוון בגובה הקרקע איפשר מגוון של סוגים. תוך כדי הביות החלו בני האדם לעבור מחברת נוודים [[ציידים לקטים|ציידים-לקטים]] לחברה חקלאית מיושבת. שינוי זה יוביל, כעבור 4000 או 5000 שנה, לבניית [[עיר-מדינה|ערי המדינה]] הראשונות ולהתפתחות [[תרבות]]ית ענפה.
 
הביות היה הדרגתי, תהליך של [[ניסוי וטעייה]] שהתרחש באיטיות. במשך הזמן החלו לביית גם [[עץ|עצים]] קטנים כמו [[זית]], גפן, [[תאנה]] ו[[תמר מצוי|תמר]]. שבויתו כבר בתקופה הכלקוליתית, 6,800-6,300 שנה לפני זמננו. עצי פרי אלו בויתו באזור הלבנט, ומיד אחר כך התפשטו מערבה לכיוון יוון, והתבססו סביב [[אגן הים התיכון]]. תפוח, אגס, שזיף ודובדבן נכנסו יחסית מאוחר לחקלאות, רק באלף הראשון לפנה"ס. כניסתם לתרבות של עצים אלו חלה רק לאחר גילוי טכניקת ההרכבה המתוחכמת, המשמשת עד היום לריבוי וגטטיבי מוצלח. גם לאחר ביות עצי הפרי, עצים אלו ניתנים לגידול רק באזורים רחבים מעט מן האזורים האקלימיים אליהם הם מותאמים לצמיחה בבר. ישנם צמחים שלא בויתו עד לתקופה האחרונה, כמו [[מקדמיה|אגוז המקדמיה]] וה[[פקאן]].