עין יהב – הבדלי גרסאות

בשנת [[1952]] הגיעו עשרות [[גדנ"ע]]ים לעין יהב, שהיה עד אז נקודת מצפה [[חקלאות|חקלאית]] של ה[[שירות חלוצי לישראל|שח"ל]] (שירות חלוצי לישראל). הגדנ"עים הקימו בה את החווה השנייה של הגדנ"ע בערבה, שלאחר כשנה פורקה. בשנת 1958 הגו [[שי בן אליהו]] וחגי פורת את רעיון הקמת יישוב בעין יהב, כנהוג בימים אלו פנו לצבא להקמת [[היאחזות נח"ל]] במקום. לאחר שקיבלו סירובים נרחבים מכל מי שפנו אליו, פנו ישירות לבן-גוריון וב- 7 באוגוסט 1959 נתן בן-גוריון את האישור להקמת ההיאחזות. בקיץ 1959 עלו חגי, שי, ומספר חברים מכפר יהושע על הקרקע בעין יהב על מנת להכין את השטחים החקלאיים לבני הגרעין הראשון אשר היו בטירונות באותה עת ובכדי לא לאבד את עונת הגידול של אותה שנה. ב-23 בנובמבר 1959 עלה הגרעין הראשון לקרקע. וכך קם המ[[יישוב|ושב]] בשנת [[1959]] כ[[היאחזות נח"ל]], שאוזרחה בשנת [[1962]] והפכה ל"מושבוץ" (שילוב של מושב ו[[קיבוץ]]). בהמשך הפך ל[[מושב שיתופי]] וכיום הוא [[מושב עובדים]]. בשנת 1967 עבר המושב מסמוך למעיין "עין יהב" (כיום, מחנה צבאי) למיקום הנוכחי.<ref>{{צ-ספר|מחבר=עורך: מנחם מרקוס|שם=מדריך ישראל החדש - כרך 15: הר הנגב והערבה|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=משרד הבטחון|שנת הוצאה=2001|עמ=195}}</ref>