משפט חוקתי בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מדינת ישראל ==> ישראל
שורה 3:
'''[[משפט חוקתי]]''' הוא הענף ה[[משפטים|משפטי]] העוסק בחוקים יסודיים, השולטים בתחום הכוחות והסמכות של רשויות הממשל השונות, ביחס ל[[חקיקה]] וליישום של חוקים אחרים בידי ה[[ממשלה]]. [[חוקה]] מחייבת את הממשלה, ומגבילה את המצבים שבהם ניתן לחוקק ולפרש חוקים ולהחיל כוח.
 
עם הקמתה של '''[[ישראל|מדינת ישראל]]''' נעשה ניסיון לחוקק חוקה על ידי [[האספה המכוננת]] (שקדמה ל[[הכנסת הראשונה|כנסת הראשונה]]) אבל ניסיון זה לא צלח, ולכן התקבלה "[[החלטת הררי]]" שקבעה כי המדינה תאשר [[חוק יסוד|חוקי יסוד]], אשר לבסוף יקובצו כולם לחוקה אחת. לאורך העשורים הראשונים לקיומה של המדינה לא ניתן לחוקי היסוד מעמד גבוה יותר מאשר לחוקים רגילים והם נחשבו לשווי ערך להם (למעט לעניין "שריונם" בפני שינוי).
 
המצב השתנה בשנת 1992, עם חקיקת שני חוקי יסוד חדשים: [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו]] ו[[חוק יסוד: חופש העיסוק]]. על בסיס חוקים אלו החליט [[בית המשפט העליון]] בשנת 1995 (ב[[פסק דין בנק המזרחי]]), שחוקי היסוד כולם הם במדרגה עליונה מעל לחוקים רגילים ולמעשה ההתייחסות לכלל חוקי היסוד תהיה התייחסות כאל חוקה.