נצרות קתולית – הבדלי גרסאות

{{להשלים|כל הערך=כן|נושא=דתות}}

{{פירוש נוסף|נוכחי=נצרות הקתולית כדת|אחר=נצרות הקתולית כמוסד|ראו=[[הכנסייה הקתולית]]}}

 

== מבנה הכנסייה הקתולית ==

בראש המערכת ההייררכית של הקהילה הקתולית עומד '''ה[[אפיפיור]]''', הנחשב לממשיך דרכו וליורשו הרוחני של ה[[שנים-עשר השליחים|שליח]] [[פטרוס הקדוש]], ה[[בישוף]] הראשון של רומא. [[מגיסטריום|סמכותו מוחלטת]] לא רק באמונה ומוסר אלא גם בענייני משמעת וניהול הכנסייה; ה[[דוגמה]] הקתולית גורסת כי במקרים בהם האפיפיור מדבר בענייני דוֹגמה, ומכריז על כך, הוא אינו יכול לטעות. בפועל, אף אפיפיור לא טען שעשה זאת מאז 1950. אפיפיור ממונה לאחר מות האפיפיור המכהן או [[התפטרות]]ו, לאחר ש[[מועצת החשמנים]], גוף מייעץ לאפיפיור, מתכנסת ובוחרת אפיפיור חדש ([[קונקלווה]]).

 

 

===מאבק האינווסטיטורה===

{{ערך מורחב|מאבק האינווסטיטורה}}

עד ל[[המאה ה-11|מאה ה-11]] השלטון החילוני היה למעשה עליון על הכנסייה: השלטונות החילוניים היו אלה שמינו את ה[[בישוף|בישופים]] בארצותיהם, ופעמים רבות הם העניקו את התפקידים היוקרתיים (מחוז כנסייתי היה מקור נאה להכנסות באותם ימים) למרבה במחיר. המצב הזה זכה לתמיכת הכנסייה (בדמות האפיפיור) משום שגם האפיפיורים מונו על ידי קיסר [[הקיסרות הרומית הקדושה]] והיו לכן תלויים בו. באמצע המאה ה-11 הכנסייה החליטה לשנות מצב זה, שהיה לרעתה. קבוצה של בכירים כנסייתיים ניצלה את העובדה שעל כס הקיסרות עלה הינוקא [[היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|היינריך הרביעי]], ובשנת [[1059]] כינסה כנס כנסייתי שבו נקבע כי האפיפיור לא ימונה על ידי הקיסר, אלא [[קונקלאב|ייבחר]] על ידי [[מועצת החשמנים]] (וכך הדבר קורה עד עצם היום הזה). בכך האפיפיורות יצאה משליטת הקיסר, והכנסייה הייתה מוכנה להטות את מאזן הכוחות לטובתה.

====הקרע המערבי====

{{ערך מורחב|ערך=[[הקרע המערבי]]}}

בין השנים 1378–1417 סערה הכנסייה הרומית-קתולית, לא סביב סוגיות [[תאולוגיה|תאולוגיות]] אלא על רקע פוליטי, סערה זו הובילה לקרע בכנסייה ולפילוג שנמשך 40 שנה. הפילוג נבע משובו המוקדם של כס האפיפיור מ[[אביניון]] לרומא בימי האפיפיור [[גרגוריוס האחד עשר]] בשנת [[1378]], חזרה ששמה קץ לאפיפיוריות אביניון (העיר אליה הועבר מושב האפיפיור על ידי האפיפיור [[קלמנס החמישי]] בשנת [[1309]]), אחרי מותו של גרגוריוס באותה השנה, התחוללו מהומות ברומא שכוונתן הייתה להבטיח כי יבחר אפיפיור איטלקי. הקרדינלים שחששו מזעם ההמון בחרו ב[[אורבנוס השישי]], אורבנוס התגלה כעריץ ונוטה להתקפי זעם, לאחר שראו מה עלה מבחירתם התחרטו הקרדינלים ובחרו אפיפיור נוסף [[קלמנס השביעי]]. קיומם של שני אפיפיורים מתחרים יצרו סערה בכנסייה, בעבר כבר היו מקרים של שני אפיפיור, אך מעולם לא מונו שניים בידי בחירי הכנסייה האמונים על תהליך בחירת האפיפיור. עתה נאלצו המנהיגים השונים של מדינות אירופה לבחור באחד הצדדים הניצים ולדחות את המתחרה. צרפת, [[ממלכת אראגון|אראגון]], [[דוכסות בורגונדיה]], [[ממלכת קסטיליה|קסטיליה]] ו[[מלכת לאון|לאון]], [[דוכסות סבויה]], [[נאפולי]] ו[[סקוטלנד]] בחרו להזדהות עם קלמנס שקבע את מושבו באביניון. אנגליה, צפון איטליה, [[סקנדינביה]], הונגריה, אירלנד, פולין ו[[מרכז אירופה]] הנמצא תחת שלטון הקיסרות הרומית הקדושה תמכו באורבנוס אשר ברומא. הקרע היה עמוק כל כך והטיעונים הפוליטיים עמוקים כל כך עד שאפילו קדושי הכנסייה נאלצו לבחור צד להזדהות עמו. המחלוקת העמיקה במועצת פיזה שהתכנסה בשנת [[1409]] במטרה לפתור את המחלוקות, אך הדיונים בה הובילו רק לידי בחירת אפיפיור שלישי והעמקת המחלוקת.

 

 

==דמוגרפיה==

לכנסייה הקתולית יש מאמינים ברוב מדינות העולם, וסך מאמיניה כ-1.1 מיליארד איש. באירופה, הקתולים הם רוב ב[[איטליה]], [[ליטא]], [[צרפת]], [[ספרד]], [[פורטוגל]], [[אוסטריה]], [[פולין]], [[הונגריה]], [[צ'כיה]], [[סלובקיה]], [[סלובניה]], [[קרואטיה]], [[אירלנד]], דרום [[גרמניה]], [[ולוניה]] וכמה מהקנטונים של [[שווייץ]]. כמו כן הקתולים מהווים רוב מוצק בכל רחבי [[אמריקה הלטינית]], בשל הפצת הקתוליות על ידי המיסיונרים והקונקיסטדורים הספרדים והפורטוגזים במהלך [[המאה ה-16]]. ב[[אפריקה]] הקתוליות נפוצה בעיקר במושבות-לשעבר שנשלטו בידי [[בלגיה]], צרפת ופורטוגל, הקתוליות בעצמן; באסיה, רק בשתי מדינות יש רוב קתולי – [[הפיליפינים]] ו[[מזרח טימור]]. בנוסף לכך, ישנן קהילות קתוליות גדולות ב[[ארצות הברית]], [[קנדה]]