יהודה קן-דרור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: הוספת מקור
שורה 25:
 
== ביוגרפיה ==
יהודה קן-דרור נולד ב[[ירושלים]], בן לשמחה ושלמה קן-דרור, ילידי [[ישראל]] שמקור משפחתם ב[[יהדות עיראק]]. יהודה היה אחד מעשרה ילדים במשפחה. אחיו, {{יזכור|8280|אליהו מזרחי}}{{הערה|לאחר נפילתו של בנם הבכור אליהו, החליט אביו שלמה, מתוך הערכה למשפחתה של רעייתו, לאמץ את שם נעוריה "קן-דרור", במקום שם משפחה שהודבק באותה עת ליהודים שעלו מ[[עיראק]]. זוהי הסיבה לכך שבמצבתו של האח אליהו נכתב השם "מזרחי" כשם המשפחה.}}, נהרג ב[[קרב הקסטל]] ב[[מלחמת העצמאות]].
 
בדצמבר [[1953]], כ-5 שנים לאחר נפילת אחיו, יהודה [[גיוס לצה"ל|התגייס לצה"ל]] ושירת ב[[חטיבת הצנחנים]]. ב[[מבצע קדש]] לחם, כ[[שירות המילואים בישראל|חייל מילואים]], בתור נהג ה[[ג'יפ]] של סא"ל [[אהרון דוידי]], מפקד גדוד מילואים, ונמנה עם הכוחות שלחמו ב[[קרב המיתלה|מעבר המיתלה]].
שורה 31:
ב-[[31 באוקטובר]] [[1956]], הסכים לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המתלה, בפעולה שהסיכויים לצאת ממנה חי היו קלושים ביותר, על מנת למשוך אליו את אש הלוחמים המצרים שהסתתרו במעבר, ובכך לסייע לאתר את עמדותיהם. קן-דרור נסע לאורך 500 מטרים, ובמהלך נסיעתו נורתה עליו אש עזה. במהלך נסיעתו ספג קן-דרור פגיעות רבות מאש המצרים, ונפצע באורח אנוש. חבריו ליחידה חשבו שנהרג, אך לאחר שעות אחדות הצליח לזחול אליהם. כעבור חודשיים, ב-[[3 בינואר]] [[1957]], מת מפצעיו ונקבר ב[[בית עלמין צבאי|בית העלמין הצבאי]] ב[[הר הרצל]].
 
ישנו ויכוח לגבי השאלה האם פעולתו של קן-דרור תרמה לניצחון בקרב, או להצלת חיי אדם{{הערה|'''[[אטלס כרטא]] לתולדות מדינת ישראל שנים ראשונות תש"ח-תש"ך''', מפה 219 בעמוד 129: "הקרב במעבר מתלה 31 באוקטובר 1956 המלכודת", פרט 10 במפה: "יהודה קן דרור בג'יפ וזחל"מ אחריו נוסעים לבד במעבר כדי למשוך את האש המצרית וכך לאתר את עמדותיהם. מאמצם אינו מסייע לאיתור העמדות"}}. כך או כך, על פעולה זו זכה לאחר מותו ב[[עיטור הגבורה]], העיטור הגבוה ביותר שניתן בצה"ל, על "מעשה גבורה עילאית שנעשה נוכח פני האויב, תוך חירוף נפש".
 
על פי גרסתם של שני לוחמים ביחידה{{הערה|{{הארץ|מירון רפופורט|סע, קן דרור, סע|1.1384907|6 בפברואר 2007}}}}, שפורסמה בשנת 2007, לא התנדב קן-דרור למשימה, אלא הסכים לבצעה לאחר שמפקד הגדוד אהרון דוידי פקד עליו כן. על טענה זו הגיב לוחם אחר ביחידה{{הערה|{{הארץ||מה זו התנדבות|1.1386336|13 בפברואר 2007}} (מכתב למערכת)}}: {{ציטוטון|ההתנדבות, לפי הכתבה, היא התייצבות לפני מפקד והכרזה פומבית על נכונות לבצע מטלה. התנדבות כזאת הייתה נחשבת כבדיחה גרועה בימים ההם... במונח 'התנדבות' ראינו, ראשית לכל, 'נכונות'. מי שפנו אליו ולא רצה לגלות נכונות, הצהיר על כך וקיבל פטור. כל האחרים, היו מתנדבים}}. תת-אלוף (בדימוס) [[יצחק יעקב]] (יצה) הגיב אף הוא בעניין זה: {{ציטוטון|כאשר אומרים למישהו לך להיהרג, והוא הולך מבלי להגיב במלים או בתנועה, יש בכך משום גבורה עילאית והתנדבות}}.