אלכסנדר ינאי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←המרד כנגד ינאי: העברת הכינוי "תרקידס" להערת שוליים |
Liadmalone (שיחה | תרומות) ←מדיניות הכיבושים: ממלכת החשמונאים לשיא התפשטותה |
||
שורה 53:
ינאי ניהל שורה של מבצעים צבאיים מזהירים ומרשימים, שמטרותיהם היו אלה: השגת רציפות היסטורית טריטוריאלית לממלכת יהודה, השתלטות על נקודות מפתח באזור - ערי נמל ודרכי מסחר, חיזוק הכלכלה של יהודה, פיזור האוכלוסייה היהודית והעברתה ממקומות צפופי אוכלוסייה למקומות מדוללי תושבים, ביעור ה[[פגניות|אלילות]] ומלחמה ממושכת בכל גילויי [[עבודה זרה]] בתחומי ארץ ישראל וצמצום חירותן של ערי ה[[פוליס]] היווניות מול הגברת שלטונו הריכוזי.
אחד ממבצעיו הראשונים של ינאי היה השתלטות על צפון הארץ, ולאחר מכן ניסיון כיבוש העיר [[עכו]] (פטולמאיס), שהייתה עיר נמל חשובה ועוינת ליהודים, שהפריעה לשלטון החשמונאי בגליל. אלכסנדר ינאי צר על עכו בשנים 103-[[102 לפנה"ס]], ובמצוקתם פנו תושבי עכו לתלמי לתירוס ([[תלמי התשיעי]]), בנה המודח של מלכת מצרים [[קלאופטרה השלישית]], ששלט בקפריסין. תלמי לתירוס הביס את צבא ינאי ב[[קרב צפון]], לא הרחק מ[[נהר הירדן]], והביא הרג נורא ביהודים וכישלון צורב לינאי{{הערה|יוספוס, '''קדמוניות היהודים''', ספר 13}}. ינאי, מצדו, הזעיק את קלאופטרה השלישית והזהיר אותה שניצחון בנה תלמי יסכן את מלכותה שלה. היא בתגובה שלחה לעזרת אלכסנדר ינאי צבא בפיקודם של שני מצביאים יהודיים, חלקיה וחנניה, בניו של [[חוניו הרביעי]], ממשפחת הכהונה הגדולה, שירד בזמנו למצרים והקים בה [[מקדש חוניו|מקדש]]. תלמי לתירוס ניגף לפני הצבא המצרי, אך סכנה חדשה ריחפה עתה על הארץ - סיפוחה למצרים. אולם, בעיקר בזכות נאמנותם של שרי הצבא היהודיים, ששכנעו את מלכת מצרים, ואף לחצו עליה לוותר על כוונת הסיפוח שלה, וגם בשל שיקולים פרגמטיים של הסתכנות בהסתבכות בכיבוש, כמו החשש מתגובת ה[[רומא העתיקה|רומאים]] ומערכת מצור ממושכת, ניצל אלכסנדר ינאי מהשתעבדות לקלאופטרה.
לאחר שהגיע להסכמה עם קלאופטרה השלישית שעכו תישאר מחוץ לתחומו, השתלט ינאי על שורה של ערי חוף הלניסטיות כמו [[תל דור|דור]], [[מגדל סטרטון]] (לימים [[קיסריה]]) ו[[אפולוניה]]. מגמה זו השתייכה להתרחבות טריטוריאלית של יהודה לכיוון צפון-מערב בעיקר להשתלטות על בסיסי צי מסחרי וצבאי קיימים, וכן על קווי הגנה קדמית חשובה.
שורה 63:
בין השנים [[99 לפנה"ס|99]] ל-[[95 לפנה"ס]] ניהל ינאי מסעות מלחמה כנגד [[מואב]] שנועדו להשתלט על מוקדי המסחר הנבטי, וקרב את כל האזור שממזרח לים המלח, בהם הערים ליבה, אגליים, חורוניים, צוער, בקעתה ומחוזה. ובכך ים המלח הפך לאגם פנימי של הממלכה. בין השנים [[83 לפנה"ס|83]] ל-[[80 לפנה"ס]] ערך ינאי מסע נוסף לעבר הירדן המזרחי ובמהלכו השתלט על שרשרת ערי הפוליס המקומיות כמו [[פחל]], [[דיאון]], [[ג'רש|גרשה]], [[גמלא (יישוב עתיק)|גמלא]], פניון, אנטיוכיה (של תל דן), [[היפוס]] (סוסיתא), ו[[פילוטריה]] (בדרום הכנרת) ועוד. לאחר מסע זה ינאי כבש את כל הערים ההלניסטיות בעבר הירדן למעט [[פילדלפיה (ירדן)|פילדלפיה]].
עם כיבושה של רגבה (בתחום [[גרסה]]) זמן קצר לאחר מותו של ינאי, הגיעה ממלכת החשמונאים לשיא התפשטותה: בגבולותיה נכללו כל ארץ ישראל המערבית עד ללב הנגב (מלבד מובלעת אשקלון וחוף עכו מצפון לכרמל), וכן אזורים נרחבים ממזרח לירדן, ממואב בדרום ועד לקצה הגולן הצפוני.{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', עמ' 150.}}
ההיסטוריון [[משה דוד הר|דוד משה הר]] מעיר כי בניגוד לכיבושיהם של [[יוחנן הורקנוס הראשון]] ושל [[יהודה אריסטובולוס הראשון]], שכיבושיהם נספחו לדורות ליהודה, כיבושיו של ינאי בוטלו בשנת 63 לפנה"ס על ידי הרומאים, כיוון שלא הצליח להטמיע את האוכלוסייה שהייתה בהם בגוף המדינה החשמונאית, וכיוון שבאותה העת החשמונאים כבר לא היו במעמד של בני ברית של הרומאים{{הערה|1=[http://lib.israel.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12964&rel=1&root=2037 היסטוריה מדינית של יהודה החשמונאית : חלק ד'], ההיסטוריה של ארץ-ישראל, באתר מט"ח}}.
| |||