ממלכת החשמונאים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏עצמאות: הגהה
←‏גבולות: שיא התפשטותה
שורה 194:
[[אלכסנדר ינאי]], הכובש הגדול של ממלכת החשמונאים, שאף מת בשדה הקרב (מקדחת), בשרשרת של מלחמות בלתי פוסקות בעיקר כנגד הערים היווניות, כבש שטחים נרחבים בעמק הירדן הצפוני והדרומי מה[[נבטים]], וכן את [[הגולן]] ו[[עמק החולה]], ושטחים נוספים כ[[גדר (עיר מקראית)|גדר]], פלה, סלוקיה, [[גמלא (יישוב עתיק)|גמלא]], [[אנתידון]], רפיח, רינוקורורה, ו[[עזה]]. לאחר ניסיונו הכושל לכבוש את עכו, השתלט ינאי על שורה של ערי חוף הלניסטיות כמו [[תל דור|דור]], מגדל סטרטון (לימים [[קיסריה]]) ו[[אפולוניה]]. מגמה זו השתייכה להתרחבות טריטוריאלית של יהודה לכיוון צפון-מערב בעיקר להשתלטות על בסיסי צי מסחרי וצבאי קיימים, וכן על קווי הגנה קדמית חשובה. בתקופתו מעט ערי חוף כמו עכו ואשקלון נותרו הלניסטיות. מדיניות הכיבושים שלו נועדה להשיג שליטה בשתי דרכי המסחר בארץ, "דרך המלך" ו"דרך הים", ובמיוחד בעזה שער המסחר לארץ, שהעשירו מאוד את קופת המדינה.{{הערה|שם=מלחמותאלכסנדר|1=אריה כשר, '''מלחמות אלכסנדר ינאי בנבטים''', מדינת החשמונאים}}
 
במותו של ינאי, הממלכההגיעה החשמונאיתממלכת החשמונאים לשיא התפשטותה.{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', עמ' 150.}} היא השתרעה מהגולן ו[[הגליל העליון]] ועד [[הנגב]] בדרום ([[באר שבע]] ודרומית ל[[רפיח]]) ומחוף הים התיכון ועד עבר הירדן המזרחי כולל [[הבשן]] ו[[הגלעד]] ואף אזור [[מואב]]. למעט מובלעת ידידותית באזור אשקלון. בתקופתה של שלומציון נותרה הממלכה בגבולות שקדמו לה, ולא היה בה כל שינוי.
 
כיבוש [[גנאיוס פומפיוס מגנוס]] ביהודה היה סוף התרחבות הגאוגרפית של הממלכה החשמונאית. ביחד עם נטילת עצמאותה, פומפיוס קיצץ את גבולותיה, ונטל ממנה שטחים נרחבים: כל כיבושי אלכסנדר ינאי, יפו ואף [[עמק יזרעאל]], כך שנותרו לה יהודה, אדום הדרומית, עבר הירדן היהודי והגליל. הוא גם שיקם את הערים ההלניסטיות שהחריבו החשמונאים, בחוף הים, בשומרון, בעמק יזרעאל, ואף בעבר הירדן הצפוני.