קנאים (בית שני) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הקנאים במרד הגדול: מסביר לראשונה את השם "קנאים"
←‏הקנאים במרד הגדול: הבדלים בין הקנאים לסיקריים
שורה 28:
 
כובשי [[מצדה]] אינם קשורים לאנשי [[אלעזר בן חנניה]], שאינם קשורים לאנשי [[מנחם בן יהודה|מנחם בן יהודה הגלילי]], לסיקריים, ולאנשי [[אלעזר בן שמעון]] מפקד המרד. שתי הקבוצות הקנאיות המאוחרות יותר, קבוצת [[יוחנן מגוש חלב]] וקבוצת [[שמעון בר גיורא]], גם הן אינן קשורות זו לזו אלא באידאולוגיה הקנאית בלבד.
 
ההיסטוריון [[מנחם שטרן]] מבחין בין "הקנאים" לבין הסיקריים וקבוצות אחרות ומציין מספר הבדלים ביניהן: הקנאים הונהגו על ידי קבוצת כהנים בירושלים ומבצרם העיקרי היה בית המקדש, בעוד שהסיקריים שאבו את השראתם הראשונית מאנשי הגליל והגולן; הקנאים לא שמרו אמונים למשפחה כלשהי, בעוד שהסיקריים נותרו נאמנים לשושלת יהודה הגלילי; הקנאים לא מצאו בדמותו של אף אחד ממנהיגיהם ביטויים לתקוותיהם ה[[אסכטולוגיה|אסכטולוגיות]] של היהודים, ונוצר רושם כי עמדה בראשם מנהיגות קולקטיבית.{{הערה|מנחם שטרן, '''מחקרים בתולדות ישראל בימי הבית השני''', הקנאים, עמ' 292.}}
 
הקנאים מופיעים לראשונה כקבוצה מגובשת, אידאולוגית, קיצונית ומרדנית בשנת [[66]] לספירה, שנת פרוץ המרד ברומאים. יוסף בן מתתיהו מציין כי כעבור שנה מאז פרוץ המרד, כאשר מדכאים הרומאים את ההתנגדות היהודית הרופפת בגליל ומדרימים לכיוון [[שפלת החוף]] וירושלים, מתחילה התנועה הקנאית להתארגן מתוך מיזוג בין כמה קבוצות כפריות שבסמוך לירושלים, אשר עקרו לעיר ובקשו לנהל מתוכה את המלחמה ברומאים. מנחם בן יהודה הגלילי פרץ לירושלים, המית את [[חנניה בן נדבאי]] הכהן הגדול, והיה לשליט עריץ. לבד מאמונתו בכוחו הפיזי ובצדקת דרכו עטה על עצמו מנחם בגדי מלכות, ואולי גם בשל נטיותיו המשיחיות, וכך עלה למקדש להתפלל לאלוהיו. מנחם הקיף עצמו בקבוצה של קנאים, הן כדי להגן על חייו והן כדי לבטא את סימני שלטונו.