גרזן-חנית – הבדלי גרסאות

[[Fileקובץ:Pollaxe MET 14.25.340 002jan2015.jpg|ממוזער|250px|מוט-גרזן: ראש הקרב כולל להב גרזן חד, חוד חנית ופטיש משונן.]]

[[Fileקובץ:Pollaxe MET 14.25.302 002jan2015.jpg|ממוזער|250px|מוט-גרזן: ראש הקרב כולל להב גרזן חד, חוד חנית ופטיש עם מקור קצר.]]

'''מוט-גרזן''' (ב[[אנגלית]] '''Pollaxe''' או '''Poleaxe''') הוא סוג של [[כלי נשק]] מ[[ימי הביניים]], המהווה שילוב של [[גרזן קרב]] עם [[נשק מוט]]. מדובר בראש קרב תלת-ראשי הנושא [[גרזן]], חוד דקירה (מעין [[חנית]] או [[רומח]], נקרא dag) ו[[פטיש קרב|פטיש]] או מקור חד בצד השני של הגרזן, שמותקן על גבי [[מוט]] עבה ומחוזק באורך של {{יחידות|1.2–2.0|מטר|רגל|קישור=כן}} (בניגוד ל[[האלברד]] שהיה ארוך יותר: 2–4 מטר). מוט-הגרזן הומצא כנראה בשיא [[ימי הביניים]] ([[המאה ה-13]]) אך נהפך לפופולרי רק ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] עם התפשטות [[שריון לוחות|שריון הלוחות]] בשדה הקרב. מוט-הגרזן התגלה כנשק יעיל הן כנגד יריב משוריין והן כנגד יריב לא משוריין. הוא תוכנן להיות חזק וכבד, ומכה חזקה ממנו - גם אם לא חדרה את שריון היריב - יכלה לגרום לו נזק של הלם, חבלות, עצמות שבורות או [[זעזוע מוח]] (במקרה שהמכה כוונה ל[[קסדה]]). גם ה[[אביר]]ים, שהנשק המזוהה ביותר עימם הוא ה[[חרב]], השתמשו במוט-גרזן כנשק עיקרי בשדה הקרב ודאגו לרכוש מוטות-גרזן איכותיים במיוחד, שלעיתים גם עוטרו בקישוטים וחריטות כדי להעיד על המעמד של נושאם.

במבט שטחי נוטים לבלבל בין מוט-הגרזן ל[[האלברד]]. בכל זאת יש ביניהם הבדלים. ראשית, ההאלברד ארוך יותר: אורכו 2–4 [[מטר]], לעומת 1.2–2.4 [[מטר]] במוט-גרזן. שנית, להב הגרזן במוט-גרזן הוא לרוב קטן יותר מזה של ההאלברד. להב קטן יותר מרכז את [[אנרגיה קינטית|האנרגיה הקינטית]] של המכה על שטח קטן יוצר ובכך מאפשר לו להביס שריון, בעוד שהלהבים הרחבים יותר של ההאלברד יעילים יותר נגד שריון קל יותר או מטרות ללא שריון כלל. שלישית, בנשקי האלברד רבים ראש הקרב חושל כיחידה אחת, בעוד שראש הקרב של מוט-הגרזן הורכב בדרך כלל מכמה חלקים והיה [[מודולריות|מודולרי]].

המוט-גרזן שימש [[אביר]]ים ו[[לוחם|לוחמי]] [[חיל רגלים כבד]] אחרים (כולל [[שכיר חרב|שכירי חרב]]) ב[[חיל רגלים|לחימה רגלית]], ונחשב לכלי נשק יעיל הן נגד יריבים [[שריון|משוריינים]] (כולל עם [[שריון לוחות]]) והן נגד יריבים לא משוריינים. למוט-גרזן פותחה טכניקת לחימה מתוחכמת שדרשה שימוש בשתי הידיים (ובכך היה המוט-גרזן נשק דו-ידני) והתבססה על לחימה במוט קרב (quarterstaff) בשילוב מכות [[גרזן קרב]] ופטיש, וכן נעיצה באמצעות חוד הדקירה שבראש הקרב. להב הגרזן יכליכול לשמש לא רק להתקפות חיתוך או ריסוק, אלא גם להכשלת היריב והפלתו, פריקתו מנשקו ולחסום את התקפותיו. ראש הפטיש שימש בעיקר נגד מטרות משוריינות ומכותיו החזקות יכלו לגרום לחבלות רציניות, הלם, שבירת עצמות וזעזוע מוח (כאשר כוונו לראש). הן חוד הדקירה שבראש הקרב והן החוד שבתחתית המוט יכלו לשמש לנעיצה ודקירה. המוט עצמו הוא חלק מרכזי בנשק ומשמש כ[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] המעניק [[מומנט כוח|מומנט-כוח]] גבוה לראש הקרב ובכך מגביר את הנזק שגורמת מכה עם ראש הגרזן או ראש הפטיש. בנוסף המוט יכלהיה יכול לחסום את התקפותיו של היריב (בייחוד כאשר המוט היה מחוזק ב-langets, שהם לוחות מתכת לאורך המוט) וכן לתת מכות, לדחוף את היריב, להרחיק אותו וכן להכשיל או להפיל אותו.

[[Fileקובץ:2017-07-09 11-41-54 reconst-histo-belfort.jpg|ממוזער|שחזור היסטורי. הלוחם הקדמי (משמאל) חמוש במוט-גרזן ושאר הלוחמים בנשקי מוט אחרים.]]

המוט-גרזן היה נשק פופולרי ביותר בקרב [[לוחם|לוחמים]] בשדה הקרב, כולל בקרב ה[[אביר]]ים בני מעמד ה[[אצולה]]. הוא הגיע לשיא הפופולריות שלו ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] ו[[המאה ה-15]], במקביל להיותו של [[שריון לוחות|שריון הלוחות]] נפוץ בשדה הקרב. היו לכך שתי סיבות. הסיבה הראשונה היא ששריון הלוחות סיפק ללוחם הגנה טובה מאוד שלמעשה ייתרה את הצורך ב[[מגן]] גדול ובכך פינתה את שתי הידיים לתפעול נשק בשדה הקרב, כולל כלי נשק דו-ידניים כגון [[חרב דו-ידנית]], [[נשק מוט]] ומוט-גרזן. הסיבה השנייה היא ש[[חרב]] ארוכה רגילה הייתה פחות יעילה נגד שריון הלוחות לעומת מוט-הגרזן שצויד בראש קרב עם אמצעים שהיו יעילים יותר בחדירת שריון (המקור למשל) ו/או בגרימת נזק במכה על השריון (הפטיש למשל), וסיפקו יותר [[מומנט כוח|מומנט-כוח]] במכה מאשר להב החרב, וזאת הודות ל[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] שמספק המוט הארוך. השימוש במוט-גרזן היה פופולרי עד סוף [[המאה ה-16]], אז נדחקו רוב [[נשק קר|כלי הנשק הקרים]] וה[[שריון]] משדה הקרב בעקבות הופעת [[נשק חם|הנשק החם]] ו[[רובה|רובים]] שיכלו לחדור בקלות [[שריון גוף]] בירי מרחוק.