ז'ורז' קאטרו – הבדלי גרסאות

'''ז'ורז' קאטרו''' (ב[[צרפתית]]: '''Georges Catroux'''; {{כ}} [[29 בינואר]] [[1877]] - [[21 בדצמבר]] [[1969]]) היה [[איש צבא]] ו[[דיפלומט]] [[צרפתי]], ששירת ב[[מלחמת העולם הראשונה]] וב[[מלחמת העולם השנייה]]. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרף קאטרו ל[[צבא צרפת החופשית]] והנהיג את כוחות צרפת החופשית במסגרת [[המערכה בסוריה ובלבנון במלחמת העולם השנייה|המערכה בסוריה ובלבנון]]. קאטרו עוטר בצלב הגדול של [[לגיון הכבוד]] ושימש כמפקד הגדול של לגיון הכבוד.

 

קאטרו נולד ב[[לימוז']] שב[[צרפת]]. הוא היה בנו של קצין, וזכה לחינוך צבאי. ב-[[1896]] התקבל אל [[האקדמיה הצבאית הצרפתית סן-סיר]]. לאחר סיום לימודיו שימש בתפקידי קצונה במושבות צרפת ב[[אלג'יריה]] וב[[הודו-סין]]. במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]] לחם בחזית הגרמנית, ונתפס בשבי, בשנת [[1915]] בשבי פגש את [[שארל דה גול]] שהיה אז בדרגת קפיטן. לאחר המלחמה המשיך קאטרו בשירות צבאי במושבות צרפת ושירת במושבות צפון אפריקה, ב[[מרוקו]] [[אלג'יריה]] וב[[לבנט]].

 

בסמוך לאחר פיטוריו הצטרף לצבאו של דה גול, [[צבא צרפת החופשית]]. כאשר הצטרף לצבא צרפת החופשית היה גנרל בעל חמישה כוכבים, ולהלכה היה הקצין הבכיר בצבא זה. בחודשים הראשונים לשירותו בצבא הגה [[צ'רצ'יל]] תוכנית לפיה יועמד קאטרו בראש צבא צרפת החופשית במקום [[דה גול]] שעמו לא הצליח לטפח יחסים טובים. בספטמבר [[1941]] נשלח קאטרו ל[[קהיר]] בשליחות צ'רצ'יל, ודה גול חשש כי המדובר בתוכנית שנועדה להסיטו מן הדרך. בפגישה שנערכה ב[[פור לאמי]] באוקטובר [[1940]], הכריז קאטרו על נאמנותו לדה גול, ועל כי על אף העובדה כי הוא בכיר ממנו בהרבה בדרגה, הוא סר למרותו. דה גול ראה בכך צעד חשוב לאישוש מנהיגותו.{{הערה|[[שארל דה גול]], '''מאבק לחירות''', כרך ראשון, אל הדגל, הוצאת עם הספר, תשי"ח, 126}}

 

 

בממשלתו הראשונה של דה גול, במסגרת [[הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית]], בין ספטמבר [[1944]] לדצמבר [[1945]] היה קאטרו השר הממונה על ענייני צפון אפריקה. לאחר מכן שירת עד שנת [[1948]] כשגריר צרפת ב[[ברית המועצות]].