יחסי אלג'יריה–מרוקו – הבדלי גרסאות

הטריטוריה של המושבה לשעבר בשטח [[סהרה המערבית]] גרמה לאנטגוניזם עמוק ואי אמון כללי בין שתי המדינות שהשפיעה על כל תחומי היחסים המרוקאים-אלג'יריים. לאחר ש[[ספרד]] הודיעה על כוונתה לנטוש את השטח בשנת [[1975]], התדרדרו היחסים בין מרוקו לאלג'יריה, שהציגו בעבר חזית מאוחדת. אלג'יריה, למרות שאין לה טענת תביעות טריטוריאליות משלה, תמכה ב[[חזית פוליסריו|קדמי פוליסריו]] במשאלתובמשאלתה להקים מדינה עצמאית בשטח. לפני הפינוי הספרדי, ממשלת ספרד הסכימה לחלק את השטח, והעבירה את מרבית הארץ למרוקו ואת השאר ל[[מאוריטניה]] . הסכם זה הפר את החלטת [[האו"ם]] שהצהירה כי כל טענותיהן ההיסטוריות של מאוריטניה או מרוקו אינן מספיקות בכדי להצדיק סיפוח טריטוריאלי ומשכו ביקורת קשה מאלג'יריה.

תנועות [[גרילה]] בשטח סהרה, ובמיוחד חזית פוליסאריו (Frente '''Po''' pular para la '''Li''' beración de '''Sa''' guia el Hamra y '''Río''' de Oro), לאחר שנלחמו למען עצמאות סהרה מאז [[1973]], הכריזו מייד על [[רפובליקת סהרה הערבית הדמוקרטית|הרפובליקה הדמוקרטית הערבית]] (SADR). אלג'יריה הכירה במדינה חדשה זו שהכריזה על עצמה בשנת [[1976]], ומאז המשיכה למאמץ דיפלומטי נחוש להכרה בינלאומית בשטח; היא גם סיפקה ללוחמי הגרילה מזון, ציוד והדרכה. בשנת [[1979]], לאחר שנים רבות של לוחמת גרילה נרחבת וקשה, נטשה מאוריטניה את טענותיה הטריטוריאליות ונסוגה. מרוקו טענה במהירות לבעלותה על השטח שננטש על ידי מאוריטניה. לאחר ש-SADR זכתה להכרה דיפלומטית מצד [[ארגון אחדות אפריקה]] (OAU) וממדינות עצמאיות רבות אחרות, מרוקו הייתה תחת לחץ בינלאומי. כתוצאה מכך, ממשלת מרוקו הציעה לבסוף משאל עם לאומי לקביעת ריבונות השטח הסהרי בשנת [[1981]]. משאל העם אמור היה להיות מפוקח על ידי ארגון ה-OAU, אך מלך מרוקו חזר בו במהירות על ההצעה, כאשר ה-OAU לא הצליח להגיע להסכמה על נהלי משאל העם. בשנת [[1987]] שוב הסכימה ממשלת מרוקו להכיר בפוליסאריו ולהיפגש כדי "לדון בטרוניותיהם". אלג'יר קבעה תנאי מוקדם לבדיקת שיקום היחסים הדיפלומטיים - הכרה בפוליסאריו ושיחות לקראת פיתרון מוחלט לסהרה המערבית. ללא התחייבות נחרצת ממלך מרוקו, אלג'יריה ויתרה וחידשה את היחסים הדיפלומטיים עם מרוקו בשנת [[1988]].