בית דג'אן – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ח'ליף ==> ח'ליפה
מ תקלדה
שורה 29:
ב[[תנ"ך]], ובטקסטים [[מצרים העתיקה|מצריים]] ו[[אשור]]יים קדומים, מוזכר היישוב [[בית דגון]], ששמו התגלגל כ'''בית דגאנא''' בתקופה ה[[ממלכת אשור|אשורית]] וכ-Keparadagon ("כפר דגון") בתקופה ה[[רומא העתיקה|רומית]]. בתקופה זו התקיים במקום יישוב [[שומרונים|שומרוני]] שבו הקים [[בבא רבא]] בית כנסת ב[[המאה ה-4|מאה ה-4]]. ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] ה[[בית אומיה|אומיי]] [[השאם אבן עבד אלמלכ]] בנה בכפר ארמון, וה[[צלבנים]] בנו בו מבצר בשם '''קסאל מַאֵן'''. במקום נשארו שרידי מבנים עתיקים מערות ובורות.
 
בשנת [[1596]], במפקד האוכלוסין שערך [[האימפריה העות'מאנית|השלטון העות'מאני]], גרו בכפר 633 איש. ב[[מפקד האוכלוסין המנדטורי של 1931]], נמנו בבית דג'אן 2,626 מוסלמים, 27 נוצרים ו-11 יהודים שהתגוררו ב-591 בתים..{{הערה|1=[http://ia600703.us.archive.org/20/items/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas/ Index of /15/items/CensusOfPalestine1931.PopulationOfVillagesTownsAndAdministrativeAreas/]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}}}} לפי [[סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל|סקר הכפרים 1945]] מנתה אוכלוסיית בית דג'אן 3,480 נפשות, מתוכם 130 [[נצרות|נוצרים]] והיתר [[אסלאם|מוסלמים]]. בתקופת [[המנדט הבריטי]] גדלה אוכלוסיית בית דג'אן ב-127%{{הערה|1=הגאוגרף פרופסור [[משה ברוור]], במחקרו, "הגירה כגורם בגידול הכפר הערבי בארץ ישראל" (מרחבים 2, קובץ מרחבים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 1975, 72-81) שעסק בהגירה של פועלים ממצרים בתקופת המנדט הבריטי והשתקעותם בעיקר ב[[מישור החוף]], הגיע למסקנה שלפחות שליש מהגידול במספר הערבים תושבי מישור החוף בתקופת המנדט מקורו בהגירה ממצרים. כמו כן הגיע ברוור למסקנה שגידול האוכלוסין בכפרים של אזור החוף לא נבע מריבוי טבעי ו/או כתוצאה מהגירה פנימית של ערבים שעזבו את כפריהם בגליל ובשומרון והשתקעו באזור החוף היכן שאפשרויות התעסוקה היו טובות יותר. בין השנים 1922- 1944 גדלה אוכלוסיית אזור החוף כתוצאה מההגירה המצרית, ואוכלוסיית בית דג'ן גדלה ב-127%}} הכפר היה בעל שטח נרחב של 17,327 [[דונם]], מתוכם היו 1,975 דונם בבעלות יהודית .{{הערה|1=[http://www.palestineremembered.com/download/VillageStatistics/Table%20I/Jaffa/Page-052.jpg Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין רממברד]}}
 
בתקופת [[המרד הערבי הגדול]] שימש הכפר כמחסה לפורעים שבין שאר פעולותיהם ירו על נוסעים יהודים בכביש.{{הערה|{{דבר||התנקשות נתעבת ב-2 פועלים יהודיים בנחלת-יהודה|1936/06/03|00112}} {{ש}}{{דבר||שלב אחרי שלב מתגלים תעלולי המרצחים|1940/02/08|00603}}}}