יהדות פולין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RimerMoshe (שיחה | תרומות) מדינת ישראל ==> ישראל |
האזרח דרור (שיחה | תרומות) |
||
שורה 155:
התעוררות ה[[אנטישמיות]] ברפובליקה השנייה התרחשה בעקבות עליית הלאומיות הפולנית שנתמכה על ידי ממשלת "המפלגה הלאומית הדמוקרטית" (אנדקים), וכן עקב אי זיהויים של היהודים כחלק מהעם הפולני ובידולם מהאוכלוסייה הפולנית. בנוסף, היו שהאמינו שיש ליהודים מזימה [[יודאופולוניה|להשתלט על פולין]] ולהקים בה מדינה יהודית. תוכניתו של [[ראש ממשלת פולין]] בתחילת שנות העשרים, [[ולדיסלב גרבסקי]], כללה הטלת מיסים על הסוחרים היהודים והצרת צעדי היהודים במדינה. מדיניות מיסוי מפלה ומדיניות רישוי מפלה (שכונו בפי היהודים בשם "[[חוקי גרבסקי|גזירות גרבסקי]]") היו לכלי כלכלי במלחמתו של גרבסקי נגד המיעוט היהודי במדינתו. כן הוצרו צעדי היהודים שביקשו לקבל משרה ממשלתית, והוטל [[נומרוס קלאוזוס]] בלתי רשמי שהגביל את מספר היהודים באוניברסיטאות ל-10%. דבר זה הביא לעזיבה של יהודים אמידים רבים את פולין. חלקם של יהודים אלו (כשלושים אלף) עלה לארץ ישראל.
מצב היהודים השתפר מעט עם עלייתו לשלטון של המנהיג השמרן [[יוזף פילסודסקי]]. פילסודסקי התנגד לאנטישמיות והחליף את עקרון ההטמעה האתנית של האנדקים ב"הטמעה מדינית" קרי, בחינת האזרחים על-פי נאמנותם למדינה. בתקופת שלטונו, בשנים [[1926]] – [[1935]], שופרו תנאי היהודים, בעיקר הודות לראש הממשלה, [[קזימיר ברטל]]. עם זאת, האווירה הכללית הייתה בלתי אוהדת כלפי היהודים. על אף שפילסודסקי לא נודע בעוינות מיוחדת אליהם, ככל שהתרחקה תנועת ה"[[סנאציה]]" מהאידיאלים הסוציאליסטים של ימי בחרותו של פילסודסקי והתקרבה מבחינה אידאולוגית למשטרים הרודניים האחרים באזור, הרי שחל שינוי איטי אך משמעותי ביחס המשטר כלפי היהודים. צירוף של מבחר נסיבות, בכללם [[השפל הגדול]], הביאו לידי כך שמצבם הכללי של היהודים לא היה משביע רצון ומותו של פילסודסקי סימן מפנה לרעה ביחס השלטונות הפולנים אל האוכלוסייה היהודית. האוכלוסיה היהודית המשיכה לגדול - במפקד של [[1931]] היו 3,113,933 תושבים יהודים בפולין, שהיוו 9.8% מן האוכלוסייה הכללית. אולם באוכלוסייה העירונית היה שיעורם כ-30%.{{הערה|שם=פרידלנדר, רדיפות, 248-249}} ▼
▲פילסודסקי התנגד לאנטישמיות והחליף את עקרון ההטמעה האתנית של האנדקים ב"הטמעה מדינית" קרי, בחינת האזרחים על-פי נאמנותם למדינה. בתקופת שלטונו, בשנים [[1926]] – [[1935]], שופרו תנאי היהודים, בעיקר הודות לראש הממשלה, [[קזימיר ברטל]]. עם זאת, האווירה הכללית הייתה בלתי אוהדת כלפי היהודים. על אף שפילסודסקי לא נודע בעוינות מיוחדת אליהם, ככל שהתרחקה תנועת ה"[[סנאציה]]" מהאידיאלים הסוציאליסטים של ימי בחרותו של פילסודסקי והתקרבה מבחינה אידאולוגית למשטרים הרודניים האחרים באזור, הרי שחל שינוי איטי אך משמעותי ביחס המשטר כלפי היהודים. צירוף של מבחר נסיבות, בכללם [[השפל הגדול]], הביאו לידי כך שמצבם הכללי של היהודים לא היה משביע רצון ומותו של פילסודסקי סימן מפנה לרעה ביחס השלטונות הפולנים אל האוכלוסייה היהודית.
לאחר מותו של פילסודסקי, שלט במדינה שלטון נשיאותי, כמעט דיקטטורי, של שלושה מנהיגים ([[איגנצי מושצ'יצקי|מושצ'יצקי]], [[יוזף בק|בק]] ו[[אדוארד רידז שמיגלי|שמיגלי]]). לממשלה היה יחס שלילי למיעוטים ומצב היהודים הידרדר. הוטלו מכסות בלתי רשמיות או חצי רשמיות ([[נומרוס קלאוזוס]]) במטרה להפחית את מספר הסטודנטים היהודיים באוניברסיטאות בחצי (שיעורם ירד מ-20.4% ב-1928/9 ל-9.9% ב-1937/8{{הערה|[[שאול פרידלנדר]], '''גרמניה הנאצית והיהודים''': שנות הרדיפות, 1939-1933; תרגמה מאנגלית [[עתליה זילבר]]; [[ספרית אפקים]], הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 250.}}), זאת בצירוף הנהגת שיטת [[ספסלי גטו]] המפרידה בין הסטודנטים היהודים לפולנים. רבות מן המשרות הממשלתיות המשיכו להיות חסומות בפניהם ובשנת [[1937]] הגבילו האיגודים המקצועיים של הרופאים ועורכי הדין את חבריהם החדשים לפולנים נוצרים בלבד ושירות המדינה כבר חדל לחלוטין להעסיק יהודים. לכל זה נלוותה אלימות פיזית: בין 1935 ל-1937 נערכו 500 תקריות אנטישמיות בהן נרצחו 79 יהודים. אלימות הופעלה לעיתים קרובות בחנויות יהודיות ורבות מהן נבזזו. חרם כלכלי מתמיד (בתמיכת הממשלה) על עסקי היהודים, התפרעויות על הנכסים בשילוב השפעת [[השפל הכלכלי הגדול]] על פולין, צמצמו מאוד את רמת החיים של יהודי פולין שהגיעה לרמה הנמוכה ביותר בעולם היהודי.
| |||