לאומית שירותי בריאות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 23:
הקופה הוקמה בנובמבר [[1933]], באופן עצמאי על ידי קבוצת רופאים, ולאחר מכן התחברה אל [[הסתדרות העובדים הלאומית]] שנוסדה שנה לאחר מכן, בשנת [[1934]].
 
הקופה הוקמה במטרה לספק שירותי בריאות חלופיים לחברי [[התנועה הרוויזיוניסטית]], על ידי רופאים החברים בה, שפרשו או פוטרו מקופת החולים הכללית, בעקבות האשמת פעילים הרוויזיוניסטיםרוויזיוניסטים ב[[רצח חיים ארלוזורוב]], יושב ראש [[המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית]]. ארבעה חודשים לאחר הרצח התארגנה קבוצה ראשונה של רופאים רוויזיוניסטיים בראשות ד"ר [[יוסף פעמוני]], וד"ר [[יעקב וינשל]] שהכריזה על הקמת "קופת חולים לעובדים לאומיים". המרפאה הראשונה שהוקמה שכנה בביתו הפרטי של ד"ר יעקב וינשל ברחוב גרוזנברג ב[[תל אביב]]. שם פעלו צוות רופאים, בהם ד"ר יוסף פעמוני, ד"ר נחום כהנוביץ, ד"ר אמיל רוזנברג, ד"ר אלכסנדר דוידסון, ד"ר משה הר אבן, ד"ר מרדכי גלעדי וד"ר [[צבי הירש גליקר]]. זמן קצר לאחר מכן נפתחו סניפים ב[[רמת גן]] וב[[חיפה]]. ב-18 במאי 1944 ניתן האישור כי אגודת קופת חולים לעובדים לאומיים רשומה בהתאם לחוק.
 
עוד בשנות ה-30 קבעו מייסדיה כי ייחודה של קופת חולים יהיה במתן זכות הבחירה: הבחירה בקופה, הבחירה ברופא והבחירה בשירותים הרפואיים. השירות התבסס על העיקרון של בחירת רופא ורפואה עצמאית. שירותי האשפוז ניתנו לפי הסכם בבתי החולים העירוניים ובמוסדות הדסה. שירותים אחרים ותרופות נקנו במכונים פרטיים. בשנת 1940 קבע המשורר [[אורי צבי גרינברג]] כי תפקידה של הקופה הוא "לחנך ולרפא את הגופים". [[אב"א אחימאיר]] הוסיף כי "יש ללמד את היהודים להיות בריאים גם כשהם חולים".