ויקיפדיה

ההעפלה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ ←‏העפלה מארצות המזרח: העלייה מלבנון
מ מיזוג הפניות לערכים מורחבים
שורה 86:
 
====העפלה מארצות המזרח ====
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[העפלה מארצות המזרח]], [[העלייה מלבנון]]}}
{{ערך מורחב|העלייה מלבנון}}
[[הברחה|הברחת]] עולים מלבנון וסוריה החלה עוד בשנות העשרים, אולם ההעפלה הממוסדת מארצות המזרח החלה בשנת [[1942]], כששליחי "המוסד לעלייה ב'", בהם [[שאול אביגור]], [[מוניה מרדור]] ו[[מנשה הראל]] ושליחי "[[החלוץ]]", החלו לפעול ב[[עיראק]]. הם החלו להכשיר צעירים לעלייה ולחיים בארץ ישראל, כולל לימוד השפה העברית. מסלול העלייה ביבשה עבר לרוב מעיראק דרך המדבר ל[[סוריה]] ול[[עבר הירדן]] ומשם במעבר חשאי דרך [[גבול הצפון]] לארץ ישראל. גם ב[[איראן]] התנהלה פעילות לארגון עלייה. יישובי הצפון נתנו לעולים מחסה וצעירים רבים מהיישובים אף סייעו להברחתם את הגבול. מארגני ההעפלה נאלצו פעמים רבות לנוע בסביבה עוינת עם מבריחים ערבים, שלא היו תמיד מהימנים ולפעמים היו גוזלים את רכוש העולים או מסגירים אותם. לאחר מכן למדו השליחים את נתיבי הבריחה והחלו להעביר מעפילים בעצמם, כשהם נעזרים בתשלום שוחד לשומרי הגבול. מארגני ההעפלה הסתייעו רבות ב[[התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה|חיילים הארצישראליים]] בצבא הבריטי ששהו בירדן וב[[ביירות]], ובנהגי "אגד" שנסעו לעיראק לצורכי הצבא הבריטי, אשר הבריחו במכוניותיהם עולים רבים ואף נשק.
 
שורה 138 ⟵ 137:
 
====פרשת "אקסודוס" וסיום ההעפלה====
המבצע הידוע ביותר של ההעפלה הוא הפלגתה של האונייה "'''[[אקסודוס (אונייה)|אקסודוס]]'''" ומאבקם של מעפיליה. ב-1946 רכשו אנשי "המוסד לעלייה ב'" בארצות הברית את אוניית הנופש הישנה "פרזידנט וורפילד" (Presidend Warfield), שיפצו אותה והביאו אותה לאיטליה. האיטלקים עיכבו את האונייה בלחץ הבריטים, אך היא הצליחה לחמוק מהם והגיעה ביולי 1947 לנמל [[סט (עיר)|סֵט]] שבדרום צרפת. יומיים לפני הגעתה לחופי ארץ ישראל קיבלה את שמה החדש "יציאת אירופה תש"ז Exodus-1947". על האנייה הועלו כ־4,500 מעפילים, אך השלטונות הצרפתיים אסרו את יציאתה מן הנמל. בפיקודם של [[יוסי הראל]] ו[[אייק אהרונוביץ']], חמקה הספינה מהנמל לכיוון ארץ ישראל, בלא להמתין לסירת הניווט. משחתות בריטיות ליוו אותה מיד עם יציאתה מהנמל. במרחק של כ-20 [[מייל ימי]] מחופי הארץ, כשלא נעתרה לדרישתם לעצור, נגחו בה משני צידיה על מנת שלא תתקרב לחופי הארץ. קבוצת חיילים בריטים הצליחה לחדור אל האנייה למרות מטר קופסאות השימורים שנזרק עליה מידי המעפילים, והחלה להכות ולירות במגנים המעפילים. קצין ים מתנדב אמריקאי ושני מעפילים נהרגו ורבים נפצעו. האנייה ניזוקה עקב נגיחת המשחתות. לשם הצלת הפצועים הרבים שהיו על הסיפונים, הוחלט להיכנע ולאפשר לרופאים בריטים לטפל בהם. מרגע הכניעה המשיכה האנייה בכוחות עצמה להפליג ל[[נמל חיפה]]. המעפילים הועברו לשלוש ספינות גירוש: "אושן ויגור" - {{אנ|SS Ocean Vigour }} SS Ocean Vigour {{כ}} (1,494 מעפילים), "אמפייר ריוול" SS Empire Rival ( 1,526 מעפילים) ו"רונימייד פארק" SS Runnymede Park (1,409 מעפילים). אולם מאחר ש[[מחנה המעצר בעתלית]] ו[[מחנות המעצר בקפריסין]], התמלאו ובנוסף על מנת "ללמד לקח" את המעפילים, [[ממשלת בריטניה]] החליטה על מדניות חדשה שנקראה "ריפולמנט" (Refoulement)<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=אקסודוס הסיפור האמיתי|מקום הוצאה=|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1990|עמ=49, 64-65, 147, 160|שפה=עברית|oclc=}}</ref>, שמטרתה להחזיר את המעפילים לארצות מוצאם, ובהתייחס למעפילי האקסודוס - החזרתם לצרפת במקום להובילם לקפריסין. המעפילים זעמו ובהגיעם לנמל [[:fr:Port-de-Bouc|פורט דה בוק]] - [[:fr:Port-de-Bouc|Port de Bouc]] סירבו לרדת מהאוניות ופתחו בשביתות רעב. הבריטים החליטו להחזירם למחנות העקורים בגרמניה אך המעפילים, בעידודם של אנשי "ההגנה" שהפליגו אתם, סירבו לרדת מהאנייה ושהו בה 24 יום בתנאים קשים. למרות זאת, הם הוחזרו לגרמניה והורדו בכוח בנמל [[המבורג]]. המעפילים הועברו למחנה עקורים באזור הבריטי בצפון גרמניה (סמוך לעיר [[ליבק]]) ובחודשים שלאחר מכן עלו רבים מהם לארץ, חלקם ברישיון וחלקם במסגרת '''[[עלייה ד']]'''.
 
החשיבות הגדולה של פרשת "אקסודוס" הייתה בסערה התקשורתית שעוררה ברחבי העולם, בייחוד בזכות עקשנותם של המעפילים. את הפרשה סיקרו 200 עיתונאים שנתנו יחס אוהד למעפילים והדגישו את הצורך לפתרון בעיית הפליטים היהודיים ו"בעיית פלשתינה". הבריטים ספגו ביקורת קשה והפסיקו להחזיר את האוניות לארץ מוצאן.
שורה 159 ⟵ 158:
בתחום הצבאי פעלו הבריטים ראשית להשגת [[מודיעין צבאי|מודיעין]] בדרכים שונות לגבי נמלי היציאה, דרכי ההובלה של הפליטים ודרכי רכישת האספקה וה[[דלק]] לאוניות. המודיעין הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה היה בין הטובים מסוגו, פריסתו באירופה הייתה טובה וארגונו היה מקצועי ומיומן. לפיכך, הבריטים הצליחו למפות כמעט את כל הפעילות של המוסד לעלייה ב' באירופה.
 
כתוצאה מהמודיעין הטוב שהיה ברשותם, הפעילו הבריטים כוחות לביצוע סגר ימי על ארץ ישראל, תוך יירוט תנועת אוניות המעפילים. כוחות הסגר הימי הופעלו באמצעות השייטת שכונתה "שייטת פלשתינה - royal navy palestine patrol" בפיקודו של [[אדמירל]] אלגרנון, ו. ויליס ממקום מושבו ב[[מלטה]]. תחת פקודו היו צי [[סיירת (אונייה)|הסיירות]] מס. 15 וצי [[משחתת|המשחתות]] מס. 3. סה"כ 14 כלי שיט (משחתות וסיירות) שנעו במרחב באגן המזרחי של [[הים התיכון]], מטוסי סיור והפצצה שליוו חלק מהאוניות ו[[ספינת דבור|ספינות סיור קלות]] של משטרת [[המנדט הבריטי]] שפעלו על גבול המים הטריטוריאליים של ארץ ישראל, רדפו אחר אוניות המעפילים, נגחו בהן וחסמו את דרכן לחוף. החל מחודש יולי 1946 במסגרת מאמץ מוגבר לבלימת העפלה לארץ ישראל, הוצבו באופן קבוע בנמל חיפה בין 4-6 משחתות ו-4 אניות מסע צבאיות מדגם [[אוניות ליברטי|ליברטי]] לגירוש המעפילים לקפריסין ולאירופה בפיקודו של קולונל גרגסון. בנוסף, הופעלו על חופי ארץ ישראל תחנות [[מכ"ם|רדאר]] לאיתור אוניות הקרבות אל החופים (הידועה שבהן הייתה ב[[סטלה מאריס]], שם שכנה מפקדת הכוח הימי בפלשתינה). כוחות שיטור חופים הופעלו על חופי ההורדה על מנת לתפוס את המעפילים ואנשי היישוב שסייעו בהורדתם וכן כוחות צבאיים פעלו למנוע את התפזרות המעפילים בקרב האוכלוסייה האזרחית. בנוסף, הצבא הבריטי טיפל בגרוש המעפילים אל [[מחנות המעצר בקפריסין]]<!-- מ-1947 היה הדבר באחריות חיילי הארטילריה ומ-1948 באחריות הצי. מקור: עמוד 99 בקישור הבא https://books.google.co.il/books?id=8FV-AwAAQBAJ&pg=PA99&lpg=PA99 -->.
 
'''מבצעים שהפעיל הצבא הבריטי כנגד המעפילים'''
* '''[[מבצע איגלו]]''' (Operation Igloo) להעברת המעפילים למחנות מאסר בקפריסין. החל בתאריך 13 ב[[אוגוסט]] [[1946]].<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=אקסודוס הסיפור האמיתי|מקום הוצאה=|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1990|עמ=34}}</ref>
* '''מדיניות "הריפולמנט''' (Refoulement). שמשמעותה החזרת המעפילים לנמלי המוצא מהם הם יצאו. מדיניות זו מומשה רק כנגד מעפילי אניית המעפילים אקסודוס. בעקבות לחץ תקשורתי בינלאומי כנגד בריטניה, ממשלת בריטניה לא המשיכה במדיניות זו.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=אקסודוס הסיפור האמיתי|מקום הוצאה=|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1990|עמ=49, 64-65, 147, 160, 164, 167, ועוד}}</ref>
* '''מבצע "אואזיס"''' ([[:de:Operation_Oasis|Operation Oasis]]){{הערה|על פי אביבה חלמיש, "אקסודוס הסיפור האמיתי", עמ' 296}}<ref>{{צ-ספר|מחבר=אביבה חלמיש|שם=אקסודוס הסיפור האמיתי|מקום הוצאה=|מו"ל=עם עובד|שנת הוצאה=1990|עמ=200}}</ref> מבצע זה תוכנן במיוחד להפעלה כנגד מעפילי האקסודוס. שם הקוד למבצע ההורדה בכח של מעפילי האקסודוס בהמבורג.
* '''מבצע "מבוכה"''' (Operation Embarrass) מהמבצעים הסודיים שתכנן המודיעין הבריטי כנגד אוניות המעפילים ובמיוחד כנגד אניית המעפילים [[אקסודוס (אוניית מעפילים)|אקסודוס]]. המבצע כנגד האקסודוס לא יצא לפועל. אנשי השירות החשאי [[MI6]] הבריטי דיווחו שבחמישה מקרים במסגרת המבצע, חבלו באניות המעפילים בנמלי המוצא שלהם באירופה ואף הטביעו אחת מהן, כל זאת במטרה להפחיד ולשבור את רוח המעפילים ומנהיגי העפלה. הפעילות בוצעה במסווה של ארגון ערבי פקטיבי (ארגון "מגיני פלסטין הערבית" - ארגון דמה של הבריטים - שקיבל אחריות על הפעולות האלה). לאחר מכן נמצא שבמסגרת מבצע "מבוכה" נכללה גם תוכנית הפצצת אניית המעפילים "אקסודוס" על כל 4,554 המעפילים שעל סיפונה{{הערה|ב- 21 [[ספטמבר]] [[2010]] פרסם פרופסור קייט' ג'פרי מאוניברסיטת קווינ'ס ב[[בלפסט]] את ההיסטוריה של השירות החשאי המלכותי הבריטי MI6 בתקופה שבין השנים [[1909]] ועד [[1949]]. במסגרת מחקריו לקראת פרסום ספרו הוא מצא את תוכנית המבצע שהוצעה לממשלת בריטניה}}.
*'''תוכנית ההפעלה של סיורי [[אמברגו|הסגר הימי]]'''- התבססה תחילה על סיורים לאורך מימי החופים של ארץ ישראל, בטווח של 3 מיילים ימיים מהחוף (6-7 ק"מ) בגיזרה שבין יפו ללבנון. מאוחר יותר התפרסו הסיורים בין עזה ללבנון. גזרת הסיורים חולקה למתחמי סיור לאורך החופים, שבכל מתחם סיירו שתי משחתות. בפקודת ההשתלטות על ספינות המעפילים על ידי הצי הבריטי הודגש שלא תתבצע באמצעות כלי נשק חמים, כגון תותחים רובי ואקדחים. מתוך הבנה הדדית של הבריטים ופיקוד [[ההגנה]] שיש להימנע עד כמה שניתן מהרג מעפילים וחיילים בריטים. על כן הצי הבריטי הפעיל כוחות [[קומנדו]]/[[מרינס]] שהתאמנו והוכנו נפשית, ככח לפיזור "הפגנות רחוב".
*'''שיטת הפעולה''' הייתה: משנכנסה אניית מעפילים לתחום מימי החופים של ארץ ישראל, זוג משחתות היה מגיח במהירות, מתנגח בה ונצמד אליה בכוח משני צדדיה. בו בזמן, מהמשחתות הופעלו תותחי מים בזרם חזק ביותר אל הסיפונים שעליהם תוכנן שלוחמי ה[[מרינס]] ישתלטו, זאת במטרה להרחיק מהסיפונים את המעפילים שהתנגדו להשתלטות. בשלב הזה כוחות צוותי הקומנדו/מרינס היו קופצים מהמשחתות לאניות המעפילים, משתלטים על גשר הפיקוד וחדר המכונות. בכך בעצם הסתיימה ההשתלטות, ואניות המעפילים נגררו או שהפליגו בפיקוד בריטי ל[[נמל חיפה]]. עם הזמן המעפילים החלו להתנגד ולהילחם בצוותי ההשתלטות באמצעים קרים כגון קופסאות ותפוחי אדמה, אך בכל המקרים צוותי ההשתלטות גברו על המעפילים.
 
====התחום המדיני והמסחרי====
בתחום המדיני, ניסו הבריטים להפעיל את כוחם ה[[דיפלומטיה|דיפלומטי]] על ממשלות המדינות מהן יצאו המעפילים ולחצו עליהם לעצור את הספינות. אולם, באנדרלמוסיה ששררה באירופה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, לא היו פעולות אלה יעילות ביותר. כמו כן היו ממשלות (כמו באיטליה ובצרפת) שהעלימו עין בכוונה מפעילות ההעפלה, מתוך הזדהות עם סבל היהודים לאחר השואה, עקב קשרים שהיו להם עם ההנהגה הציונית וכן עקב מרירות כלפי הבריטים, תולדת מלחמת העולם השנייה. לפיכך ניסו הבריטים את כוחם בהפעלת [[אמברגו]] מסחרי על גורמים מסחריים פרטיים, כגון חברות ספנות. גם בתחום זה הייתה הצלחתם חלקית ביותר. אמנם, חברות [[ספנות]] גדולות לא סייעו למפעל ההעפלה, אך תמיד נמצאו ספנים שהסכימו לשתף פעולה עם השליחים הציוניים, תוך סיכון עצמי וכלכלי לא מבוטל (לספינות לא היה כל ביטוח וההפסד על ספינה שטבעה היה מוחלט).
 
====תחום ההסברה====
הבריטים הפעילו רשת שידורי רדיו ברחבי אירופה להעברת מסריהם. בין יתר המסרים בלטו שידורי תעמולה שהופנו כנגד ה[[ציונות]], שאף לא נעדרו מהם לפעמים נימות [[אנטישמיות]], וכן הדלפות מכוונות בעיתונות הבריטית והבינלאומית עם אינפורמציה מסולפת כנגד מפעל ההעפלה (כמו שהספינות חמושות ועתיד להתחולל קרב בינן לבין המשחתות). ערוצי התעמולה פעלו הן מול היהודים והן מול סייענים ואנשי ספנות לא יהודים. הטענה המרכזית כנגד מפעל ההעפלה הייתה, שהציונים מובילים יהודים בעל-כורחם לארץ ישראל, תוך שהם מבטיחים להם הבטחות-שוא וגוזלים מהם דמי נסיעה. הם כינו את אניות המעפילים "[[גליאה|ספינות עבדים]]" ואת מארגני ההעפלה כינו "רודפי בצע", שכביכול נטלו את כספי התורמים היהודים לכיסם{{הערה|1=[[יהודה ואלך]], '''אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה''', ירושלים 1974. עמודים 104-105; ספר הפלמ"ח, כרך א' עמודים 813 - 820.}}.
 
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/ההעפלה"