אדוארד מורן – הבדלי גרסאות

מורן נולד לתומס ומרי היגסון מ[[לנקשייר]], אנגליה ב[[19 באוגוסט|־19 באוגוסט]] 1829. [1]<ref>{{צ-ספר|שם=Edward Moran, (1829-1901), American marine and landscape painter: exhibition, Delaware Art Museum, April 27-June 3, 1979, the Mariners Museum, June 17-August 5, 1979|קישור=https://www.worldcat.org/title/edward-moran-1829-1901-american-marine-and-landscape-painter-exhibition-delaware-art-museum-april-27-june-3-1979-the-mariners-museum-june-17-august-5-1979/oclc/5336562|שנת הוצאה=1979|oclc=5336562|מחבר=Paul D Schweizer, Edward Moran, Delaware Art Museum, Va.) Mariners' Museum (Newport News|מקום הוצאה=|מו"ל=}}</ref> בעקבות מקצוע אביו, הוא למד להפעיל [[נול]] יד בגיל צעיר, אך על פי שלעיתים קרובות הוא עשה רישומים עם פחם על הבד הלבן במקום להפעיל את הנול. [2]<ref>{{צ-ספר|שם=Thirteen chapters of American history: represented by the Edward Moran series of thirteen historical marine paintings|קישור=https://www.worldcat.org/title/thirteen-chapters-of-american-history-represented-by-the-edward-moran-series-of-thirteen-historical-marine-paintings/oclc/652021|שנת הוצאה=1905|oclc=652021|מחבר=Theodore Sutro|מקום הוצאה=|מו"ל=}}</ref> משפחתו היגרה בהתחלה ל[[מרילנד]] בשנת [[1844]], ולאחר שנה עברה ל[[פילדלפיה]]. אף על פי שמורן אהב לספר לאחרים כי עבר לבדו מבולטימור לפילדלפיה כדי למצוא לעצמו עתיד טוב יותר, אחייניתו הצהירה כי המשפחה כולה עברה לעיר יחד. [3]<ref>{{צ-מאמר|שם=Down to the sea|קישור=https://www.worldcat.org/title/down-to-the-sea/oclc/270700793|כתב עת=American heritage.|שנת הוצאה=1967|עמ=40–55|כרך=18}}</ref>

בפילדלפיה בסביבות [[1845]] אדוארד הפך לחניך אצל [[ג'יימס המילטון]] וצייר הנוף [[פול וובר]]; [4] <ref>{{צ-מאמר|שם=Moran, Edward|קישור=https://en.wikisource.org/wiki/1911_Encyclop%C3%A6dia_Britannica/Moran,_Edward|כתב עת=1911 Encyclopædia Britannica|כרך=Volume 18|מחבר=Chisholm, Hugh, ed.}}</ref> המילטון הנחה את מורן באופן ספציפי בציורים ימיים. בשנות החמישים של המאה ה-19 התחיל מורן לעשות לעצמו שם בעיליתה האמנותית בפילדלפיה. הוא עבד באותו סטודיו בו אחיו הצעיר, הצייר האמריקני [[תומאס מורן]], קיבל אדוארד משימות ואף השלים עבודות ליטוגרפיות.

בשנת [[1862]] הוא נסע ל[[לונדון]] והפך לתלמיד באקדמיה המלכותית. [3] לאחר שחזר לפילדלפיה, התחתן מורן עם אנט פרמנטייה (אשתו השנייה), שהייתה אמנית נוף בפני עצמה. [2] לאחר מכן הקים סטודיו ב[[ניו יורק]] בשנת [[1872]], ובמשך זמן מה לאחר 1877 התגורר ב[[פריז]]. [4]

אחת התערוכות הידועות יותר שלו, שכותרתה "ארץיבשה וים", הציגה 75 מציורי הנוף והים שלו בחודש מרץ [[1871]]; [2] ציורים האלה הופיעו מאוחר יותר בקטלוג באותו שם.<ref>{{צ-ספר|שם=Land and sea,|קישור=https://www.worldcat.org/title/land-and-sea/oclc/8663462|מקום הוצאה=Place of publication not identified|oclc=8663462|מחבר=Edward Moran|מו"ל=}}</ref> [5] ההכנסות מהתערוכה, הקטלוג וממכירת ציור נוסף נתרמו על ידי מורן כדי לסייע לסובלים ממלחמת צרפת-פרוסיה. [2]

בשנת [[1885]], בשיא הקריירה שלו, החל מורן במה שנחשב ליצירה החשובה ביותר שלו - סדרה של 13 ציורים המייצגים את ההיסטוריה הימית של ארצות הברית. הוא בחר 13 ציורים בסדרה בגלל חשיבות המספר (13) בהיסטוריה של אמריקה (היו: 13 מושבות, 13 כוכבים ופסים על דגל ארצות הברית המקורי וכו'). האירועים הנבחרים כוללים בין היתר את [[לייוו אייריקסון|ליף אריקסון]], [[כריסטופר קולומבוס]], [[ארננדו דה סוטו]], [[הנרי הדסון]] ו[[אדמירל דיואי]]. [3] לאחר השלמתה, הסדרה כולה הוצגה ביריד העולמי בשנת [[1893]] ב[[שיקגו]]. [6] <ref>{{צ-ספר|שם=Revisiting the white city: American art at the 1893 World's Fair|קישור=https://www.worldcat.org/title/revisiting-the-white-city-american-art-at-the-1893-worlds-fair/oclc/26855900|מו"ל=National Museum of American Art and National Portrait Gallery, Smithsonian Institution ; Distributed by the University Press of New England|שנת הוצאה=1993|מקום הוצאה=Washington, D.C.; Hanover|ISBN=978-0-937311-01-1|oclc=26855900|מחבר=Carolyn Kinder Carr, Robert W Rydell, National Museum of American Art (U.S.), National Portrait Gallery (Smithsonian Institution)|שפה=}}</ref>

מורן התגורר בעיר ניו יורק עד מותו בשנת [[1901]]. למרות שהוא העביר את סדרת שלוש-עשרה הציורים לאשתו מספר שנים לפני כן, התפתח מאבק משפטי לאחר מותו על הבעלות על הציורים: בעל האחוזה של מורן סירב למסור להם אותם, והצהיר כי הם תחת חסותו. בית המשפט העליון בעיר ניו יורק שפט בסופו של דבר לטובת אלמנתו של מורן. [2]