האגודה לזכויות האזרח בישראל – הבדלי גרסאות

ב-[[1991]], בעקבות החלטת האגודה שנה קודם לכן להרחיב את עיסוקה גם לתחום הזכויות החברתיות, החלה האגודה לפעול למען זכויות [[אנשים עם מוגבלות]], ובמיוחד כאלה הלוקים ב[[פיגור שכלי]]. עד מהרה הובהר הצורך לעסוק בכל קשת המוגבלויות והלקויות, בכל תחומי החיים. משום כך הקימה האגודה ב-[[1992]] ארגון נפרד בשם "[[בזכות]] - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות".

 

 

במחצית שנות ה-90 החלה האגודה לעסוק בזכויות ה[[עובדים זרים בישראל|עובדים הזרים]] ושיתפה פעולה עם ארגונים אחרים, בהם "[[קו לעובד]]", "[[רופאים לזכויות אדם]]", ו"[[המועצה לשלום הילד]]". במסגרת שיתוף פעולה זה קמה ב-1997 קואליציה של ארגונים בשם "אצבע על הדופק", שפעלה לשימור העקרונות הבסיסיים של [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]]: שוויון בשירות הרפואי ואי-התניית שירות בתשלום.

ב-[[1995]] קיבל בג"ץ את עתירתה של [[בג"ץ אליס מילר|אליס מילר]], שיוצגה על ידי עורכי-הדין של האגודה ו[[שדולת הנשים]], בעניין סירוב [[צה"ל]] לקבל את מילר ל[[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]]. "מבחנו האמיתי של שוויון הוא בהגשמתו, הלכה למעשה, כנורמה חברתית תוצאתית", כתב השופט [[אליהו מצא]]. בעקבות פסק הדין נפתחו בפני נשים הכשרות שונות שהיו עד אז סגורות בפניהן, בהן קורס טיס, [[קורס חובלים]], קורסים שונים ב[[חיל התותחנים הישראלי|חיל התותחנים]], [[מערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי]], [[משמר הגבול]] ועוד. התיקון לחוק שירות ביטחון, מינואר [[2000]], השלים את פסיקת בג"ץ בעגנו את זכותה של [[חייל]]ת להתנדב למקצועות לחימה, שנקבעו על ידי [[שר הביטחון]]. מילר עצמה לא התקבלה לקורס הטיס, משום שנמצאה כלא מתאימה, אך הפכה מאז לאחד מסמלי המאבק לשוויון בצה"ל{{הערה|[[יופי תירוש]], [http://yofizohar.files.wordpress.com/2007/08/tirosh-alice-final.pdf אליס בארץ ה (ה)מראה: הרהורים על השתקפויות הגוף הנשי בשיח על שילוב נשים בתפקידי לחימה בישראל], '''עיונים במשפט, מגדר ופמיניזם''' בעריכת פרופ' [[דפנה ברק-ארז]] ואחרות, נבו תשס"ז, 885.}}. בעקבות פסק הדין, פנו לאגודה נשים שביקשו להתגייס למשטרה אך נדחו בטענות שוביניסטיות. האגודה עתרה לבג"ץ, עתירה שאמנם לא נתנה מענה לעותרות עצמן, אך הביאה לשינוי ביחס המשטרה לנושא, ולבחינה מחדש של יעדי גיוס הנשים וקידומן במשטרת ישראל.

 

 

[[בג"ץ קעדאן]] - החל משנת 1995 ייצגה האגודה בעתירה לבג"ץ את משפחת קעדאן מ[[באקה אל-גרבייה]] שביקשה לרכוש מגרש ולבנות בית ביישוב [[קציר]], אך הובהר להם כי מדיניות היישוב אינה מאפשרת מגורים ל[[ערבים]], אלא ליהודים בלבד. בפסק-הדין שניתן במרץ 2000, נקבע כי הקצאת קרקעות וייחוד יישובים ליהודים בלבד על מקרקעי ציבור איננה חוקית.