|
== עלילה ==
הסיפור בנוי בתבנית הקלאסית של בלש אפל, עם כל המוטיבים הקלאסיים של ה[[ז'אנר]]: הגיבור נוכרי ומנודה, פושע משוחרר וזר בעיר. הוא מין נֵפֶל, מפסידן שלאף אחד לא אכפת ממנו, ותחושת הניכור שלו מפעפעת לכל אורך הספר. הוא מחפש תשובות בתחתית בקבוק וויסקי ושואל שאלות עם אקדח. הוא אינו גיבור ומונע על ידימתוך נקמה, תאוות בצע ותשוקה, והגבולות המוסריים שלו נזילים. ולמרותלמרות שהוא אנטי גיבור, אנחנוהקוראים מזדהים איתו ורוצים שינצח, אפילוגם אם שזהזה לא יוביל אותו לשום מקום.
ובתוךלתוך התבנית הקלאסית מורגן מוזג תמהיל עתידני [[סייברפאנק|סייברפאנקי]] [[מדע בדיוני קשה|קשוח]] משולב בביקורת חברתית נוקבת על מעמדות וכוח. הטכנולוגיה אולי מקדמת בגדול את האנושות, אבל מקדמת בעיקר את העשירים ובעלי האמצעים, וככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר הפער המעמדי מתרחב. ובעולםבעולם של פחמן משודרג הפער קיצוני ביותר, מפני שהכסף יכול לקנות מפלט מהמוות, ומי שנשאר בחיים לאורך זמן יכול לצבור עוד ועוד כוח ומעמד, ולהגדיללהגדיל את הפער לממדים כאלה שהוא הופךולהפוך כמעט לגזע חדש, אבל עם זאת הוא עדייןשעדיין כבול בכל החולשות האנושיות הרגילות.
הסיפור מסופר בגוף ראשון על ידי טאקשי קובאץ' ששוגר מאות שנות אור לכדור הארץ לפתור תעלומת רצח. אבל קובאץ' אינו בלש או חייל - הוא הרבה יותר מזה. קובאץ' הוא שליח (Envoy) לשעבר, מין סוג שלמעין חייל\סוכן סמוי\בריון של חיל החסות\, עם הכשרה ייחודית שמאפשרת לו לתפקד היטב בסביבות לא מוכרות שהוא נזרק אליהן מתוקף תפקידו. העלילה מובילה את הקורא לגלות את העולם ואת העבר של קובאץ' שלב אחר שלב, וכצפוי בבלש אפל שולחת את הגיבור לתהומות רפש אנושי וחברתי, שלו ושל אחרים. לא במפתיע תהליך הגילוי עמוס באלימות וסקס, ומורגן ספג ביקורת רבה על הכתיבה הבוטה והלא מתפשרת של שני האלמנטים הבסיסיים של התודעה האנושית. סצנה קשה במיוחד של עינוי וירטואלי הובילה מבקרים להאשים את מורגן ב-"פורנו עינויים", ועל כך ענה מורגן שהסצנה מבוססת על תאוריתיאורי עינויים במדינות מוסלמיות מדו"ח של [[אמנסטי אינטרנשיונל|אמנסטני אינטרנשיונל]] שהרתיחו את דמו.
ההפרדה בין הנפש לגוף מפעפעת לאורך כל הספר, מהמעבר של התודעה בין גוף לגוף וגם לסביבות וירטואליות. מורגן ממחיש את הניתוק בכך שהוא מתאר פעילויות אנושיות במונחים מכניים ופעולות מכניות במונחים אנושים, ובכך יוצר טשטוש בין העולמות והמשחק בין הניתוק והמיזוג בין הנפש (התוכנה) שרוכבת על הגוף (החומרה) זורק את הקורא ללא הרף לשאלות הפילוסופיות עתיקות היומין של גוף ונפש, והאם באמת ניתן להפריד בין השתיים, ועד כמה הנפש יכולה לשלוט בגוף וכמה הגוף בעצם שולט על הנפש דרך הביולוגיה, בין אם היא ממשית או וירטואלית.
|
