איטליה הפשיסטית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 65:
למעשה, במשך כל [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] לא היו יהודי איטליה קורבן לרדיפות, והיחס אליהם היה כאל כל אזרח. מוסוליני הכריז בפומבי כי הוא מתנגד ל[[אנטישמיות]] ול[[גזענות]], ואף התקין חוקים ותקנות לטובת היהודים, כגון הקמת "איחוד הקהילות היהודיות" ב-[[1931]], שהעניק תמיכה ממלכתית רשמית לגופים יהודיים שעד אז פעלו באופן פרטי. מוסוליני אפשר פעולתם של גופים [[ציונות|ציונים]] באיטליה, ובשנת [[1924]] התקיים ב[[ליבורנו]] כנס ההקמה של ארגון ציוני איטליה.
 
יחסם של היהודים למשטר הפאשיסטי לא היה שלילי, והיו שראו בו אף דוגמה ומופת. [[אב"א אחימאיר]] לא נרתע מלכנות את הטור של בעיתונות העברית "מפנקסו של פשיסטן", ולהצהיר על תמיכתו במוסוליני ובתורתו. בתקופה זו היו שראו באיטליה מקור לסיוע במאבק נגד [[המנדט הבריטי]]. תנועת [[בית"ר]] הקימה [[בית הספר הימי בצ'יוויטווקיה|בית ספר להכשרה ימית בצ'יוויטווקיה]], וכמה מקברניטי [[הצי הישראלי]], ואישים נוספים מחוגי ה[[ימיןהימין ושמאל בפוליטיקה הישראליתהישראלי|ימין]] (כ[[צבי קוליץ]]) קיבלו את הכשרתם בבית ספר זה. המשטר הפאשיסטי ראה בברכה חיזורים מסוג זה, שכן ראה את [[ארץ ישראל]] כחלק מהאימפריה האיטלקית השלטת ב[[הים התיכון|ים התיכון]], וניסה לערער את שלטונם של הבריטים שם, כשם שניסה לערערו במקומות אחרים.
 
ככל שגברה השפעת [[גרמניה הנאצית]] כך גברה נטייתו של המשטר לאנטישמיות, ובשנת [[1938]] קיבלה איטליה את [[חוקי הגזע באיטליה|חוקי הגזע]], שכללו [[אפליה גזעית]] בוטה כנגד היהודים, והיו מבוססים על "גזענות מדעית".