סנחריב – הבדלי גרסאות

 

==שמותיו==

על פי ה[[מדרש]] היהודי, לסנחריב היו שמונה שמות אשר מופיעים בתנ"ך, במובאות הנשמעות לעיתים כמלכי אשור אחרים.{{הערה|[[ילקוט שמעוני]], [[ספר מלכים|מלכים]] ב פרק יח סימן רל"ז}} שמותיו הם: פוּל,{{הערה|{{תנ"ך|מלכים ב|טו|יט}}}} תגלת פלאסר, פלנאסר, שלמנאסר, סרגון, [[אסנפר]], רבא ויקירא. השם סנחריב מפורש כקיצור ו[[הלחם]] המילים "ששיחתו ריב".

 

עוד בימי אביו שירת סנחריב בתפקיד [[דיפלומטיה|דיפלומטי]] ב[[צפון]] [[מערב]] ה[[אימפריה]]. משירש את השליטה באימפריה החלו התפרצויות אלימות ב[[בבל]], עקב ההתחזקות רבת השנים של השבטים ה[[ארם|ארמיים]] וה[[מדי]]ים. ואחר ההתערבות [[עילם|העילמית]] באזור פרץ בבבל מרד, סנחריב יצא לאזור פעמים רבות כדי לדכא מרידות.

 

==המלחמה ביהודה==

{{ערך מורחב|מסע סנחריב בארץ ישראל}}

בשנת [[705 לפנה"ס]], בעקבות מותו של המלך [[סרגון השני]], פרצה שורת מרידות בכל רחבי האימפריה. בין השאר מרד רב ממדים במערב האימפריה האשורית שלובה על ידי ה[[מצרים העתיקה|מצרים]]. סנחריב, המלך החדש של אשור, דיכא ראשית כל את המרידות בבבל (ר' המשך הערך) ורק בשנת [[701 לפנה"ס]] התפנה לטפל במרד שבמערב האימפריה. הוא צעד למערב בראש כח של כ-200,000 איש{{מקור}}. [[צידון]] וערים [[פניקיה|פניקיות]] אחרות נכבשו, למעט [[צור (לבנון)|צור]]. גם [[אשדוד (עיר פלשתית)|אשדוד]], [[עמון]], [[מואב]] ו[[אדום (עם)|אדום]] נכנעו. ואולם, [[חזקיהו]], מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]], סירב להיכנע לאשור. יחד עם נסיכי [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] ו[[עקרון (עיר מקראית)|עקרון]] התריסו כנגד הצבא האשורי, ובטחו בביצוריהם, בעזרת מצרים ובמקרה היהודי, בעזרת [[אלוהים (יהדות)|האלוהים]] במערכה נגד אשור. סנחריב ניצח את בני הברית המצריים והחל לצעוד ל[[ירושלים]], כאשר בדרך כבש 46 [[עיר|ערים]] [[ביצורים|בצורות]], ובהן [[תל לכיש|לכיש]], ושלח לגלות כ-200,150 נפש. [[מנסרת טיילור]], היא מנסרת סנחריב, מתארת את מסעו של סנחריב ליהודה:

 

|-

|}

 

ב{{תנ"ך|מלכים ב|יט|ללא=ספר}} בספר מלכים מסופר שכאשר עמד סנחריב להטיל מצור על ירושלים, {{ציטוטון|וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים|{{תנ"ך|מלכים ב|יט|לה|קצר=כן|ללא=ספר}}}}. [[היסטוריון|היסטוריונים]] מודרניים, וגם עתיקים כדוגמת [[יוסף בן מתתיהו]], טוענים כי מדובר ב[[מגפה]] שהכתה במחנה האשורי. ההיסטוריון היווני [[הרודוטוס]] כתב כי [[עכבר]]ים באו בליל למחנה אשור ואכלו את כל נשקי החיילים. אין אישור למאורע במקורות חוץ-תנ"כיים בני הזמן, אולם עובדה היא ש[[ירושלים]] לא נכבשה בידי אשור בתקופה זו, וכן שסנחריב המשיך לשלוט עוד שנים ארוכות לאחר מכן. אך אכן נהרג בידי שני בניו.

 

==מלחמות נוספות וסוף ימיו ==

תחילת שלטונו של סנחריב התאפיינה במרידות ברחבי האימפריה; מרידות אלה נוצלו גם על ידי העיר בבל. ב-703 לפנה"ס, אציל בבלי בשם [[מרדוך-זכיר-שומי השני]] ניצל את המהומה ועלה לשלטון למספר חודשים. הוא הורד מהשלטון באותה שנה על ידי המלך הכשדי [[מרדוך-אפלה-אידינה השני]] שהגיע והתקבל בבבל ברצון. הוא חידש את הברית עם עילם וגייס את כל ערי בבל הגדולות, וכן את הארמים והכשדים. הצבא האשורי יצא לקרב נגדו ליד [[כיש]]; הוא נמנע מעימות גלוי, ברח משדה הקרב ולא חזר יותר לבבל. סנחריב כבש את בבל, בזז את ארמונו של מרדוך-אפלה-אידינה, את ערי בבל המורדות ואת שבטי הארמים והכשדים שהתגוררו בדרום מסופוטמיה. הוא הגלה לאשור 208,000 חיילי אויב ולקח רכוש רב.{{הערה|אנציקלופדיה מקראית ה, עמ' 1063}} במקומו המליך סנחריב את [[בל-איבני]], אציל בבלי שחונך באשור. כשגם הוא מרד, ובמקומו המליך סנחריב בשנת 699 לפנה"ס את בנו [[אשור-נדין-שומי]].