כליאת שווא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קידוד קישורים, החלפות (אזכור) |
מ הגהה |
||
שורה 64:
===שלילה שלא כדין===
היסוד השלישי בעוולה הוא הדרישה שהכליאה צריכה להיות "'''שלא כדין'''" כדי שהיא תחשב ככליאת שווא. כלומר נדרש דין מיוחד מחוץ לפקודת הנזיקין שמעניק לכולא סמכות לכלוא את הכלוא בנסיבות העניין. כך למשל כליאה של אדם לאחר משפט, בבית כלא על ידי
<!-- בפרק זה נדון במצבים שונים שבהם יכולה הכליאה להיות שלא כדין, ונזכיר גם את ההגנות שבס' 27(2) שיוצר חפיפה מסוימת עם יסוד זה של העוולה. (כאשר נפרט יותר בהגנות עצמן). נוסף על כך, נדבר על שאר ההגנות, ועל היחס בינן לבין היסוד הזה לאור חוקים מסוימים שעוסקים בנושא. -->
בפסיקה הכירו בקיומה של עוולת כליאת שווא גם במצבים שבהם אדם נעצר כדין אולם לא שוחרר בגלל כשל טכני, וזאת אף ללא מעשה מכוון לכלוא כליאת שווא{{הערה|'''פס"ד פיטאג מריה טרזה נ' מדינת ישראל'''}}.
ב'''פס"ד ירמלוביץ' נ' חובב''' בית המשפט העליון עסק בתביעה כנגד פסיכיאטר מחוזי שהביא לכליאת שווא של אדם במוסד לחולי נפש, ברשלנות ובלי שהיה צידוק רפואי לכליאתו. אולם בית המשפט פסק שאין כליאת
מנגד, יש הטוענים כמו פרופ' רייך שב'''פס"ד ירמלוביץ' נ' חובב''' בית המשפט היה צריך לראות ברשלנות הרופא כ"מעשה שלא כדין", ובמקביל להחיל את ההגנות האמורות ב' 27(3) או ס' 7 לחוק.
שורה 90:
===הסכמת הכלוא===
בניגוד לסעיף 23 בפקודת הנזיקין שעוסק ב[[עוולת התקיפה]] סעיף 26 שעוסק בעוולת כליאת שווא אינו מגדיר את העדר הסכמת הכלוא כיסוד מיסודות העוולה. עם זאת ברור שמעצם מהות העוולה, שלילת החירות, הדבר נעשה ללא הסכמה של הכלוא{{הערה|'''מדינת ישראל נ' יגאל בן משה דרור'''}}.
פסק דין אנגלי משנת [[1915]], הנקרא herd v. weardale steel, דן במקרה שבו פרץ סכסוך בין כורה [[פחם]] שעבד במשמרת שנמשכה מ-9 ועד 4, לבין המעביד שלו. בתגובה המעביד סירב לאפשר לו להשתמש במעלית ולצאת מהמכרה. בית המשפט קבע שהכורה הסכים עם כניסתו להשאר בו עד שעה 4 ולכן אין מדובר בכליאת שווא, גם אם הכורה שינה את דעתו. ישנם המבקרים את ההלכה הזאת ובהם פרופ' קרצ'מר, הטוען שבגלל חשיבות האינטרס של חירות האדם מוטלת חובה לשחרר אדם מרגע שהביע את רצונו לכך, גם אם קודם לכן הסכים לכליאה, אם ישנה דרך סבירה לשחרור הכלוא{{הערה|קרצ'מר, '''דיני הנזיקין העוולות השונות - תקיפה וכליאת שווא'''}}.
| |||