קיבוץ – הבדלי גרסאות

* הקיבוצים קמו בתקופה [[חלוציות|חלוצית]] והיוו הגשמה של החזון ה[[ציונות|ציוני]], בתקופה זו נדרש כל חבר לתת את המקסימום מעצמו למען הקולקטיב: הקיבוץ והיישוב. הטיפול המשותף של הקהילה בבעיותיו של הפרט איפשר לגייס מספר רב יותר של בני אדם למען משימות היישוב וצורת חיים זו שירתה את מטרות הציונות טוב מצורות חיים אחרות. עם הקמת המדינה נעלמו רוב המשימות היישוביות והופיעו משימות חדשות כגון קליטת העלייה ההמונית, שהמנהיגות השמרנית סרבה כמעט לכל שינוי שהוצע כדי להתמודד עימן. ראובן שפירא טוען שללא שום פתרון חדש הקיבוצים פיתחו את כלכלתם על ידי העסקת העולים כשכירים ונתפסו כמרוויחים ממצוקתם וכך איבדו את הלגיטימציה של חלוצי ההתמודדות עם משימות חברתיות כעילית משרתת{{הערה|1=ראובן שפירא, האמת על הקיבוץ, פרקים 2-3.}}.

* כאשר הקיבוץ נתפס כמקדם ערכים ויעדים [[לאום|לאומיים]], הוא זכה בשל כך להערכה רבה בחברה ה[[ישראל]]ית וקל היה לחברים להזדהות עם הקיבוץ, תפקידו ומשמעותו. עם ירידת ההערכה בשל הכישלון הנ"ל בגיוס הקיבוצים למשימות כלל-ישראליות כקליטת העלייה ההמונית נדחק הקיבוץ לשוליים, התערערה הזהות הקיבוצית ורבו העזיבות שגרמו בריחת מוחות וערערו את אמונת הנשארים בצדקתם. החשיבה הערכית בתקופה החלוצית הייתה מבוססת במידה רבה על הקרבה עצמית למען ביסוס היישוב והקמת מדינה, ולכן כשלאחר הקמתה נדמה היה כי תם הצורך בהקרבה התחזקו הערכים האינדיבידואליסטיים.

* עליית רמת החיים חשפה את החברה הקיבוצית לתרבות שונה. כניסת הטלוויזיה לבתי החברים, לדוגמה, חשפה את חברי הקיבוץ ל"חיים הטובים" בהם האדם מתוגמל עבור השקעתו בעבודה ויכול לרכוש לעצמו שלל מותרות. שמרנות האליטות מנעה מחברים רבים מציאת אתגרים במשימות ותפקידים חברתיים אלה או אחרים בעוד הקיבוץ מטבעו אינו בנוי לספק את כל גחמות התרבות הצרכנית האינדיבידואליסטית.