בית אומיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עלי אבן אבו טאלב ==> עלי בן אבי טאלב
שורה 35:
|מפה=[[קובץ:Conquête de l'Islam à la chute des Omeyyades he.svg|330px|התפשטות האסלאם עד אמצע המאה ה-8]]}}
[[קובץ:Omayyad mosque.jpg|ממוזער|350px|[[המסגד האומיי]] בדמשק]]
שושלת '''בֵּית אוּמַיָּה''' ([[ערבית]]: '''بنو أمية''', בני אמיה; '''الأمويون ''', האמיים) הייתה שושלת ה[[ח'ליפה|ח'ליפים]] הראשונה של [[האימפריה המוסלמית]] אחרי תקופת ארבעת ה"[[ראשידון]]" ("ישרי הדרך": [[אבו בכר]], [[עומר בן אל-ח'טאב|עומר]], [[עות'מאן]] ו[[עלי אבןבן אבואבי טאלב|עלי]]). היא נקראת על שמו של אמיה בן עבד שמס, אחד מחשובי המנהיגים בעיר [[מכה]] שמלפני ה[[אסלאם]]. הח'ליפים לבית אומיה שלטו באימפריה המוסלמית מ[[דמשק]] בין [[661]] עד [[750]], ולאחר מכן שלטו ב[[ספרד]] מ-[[756]] ועד [[1031]].
 
==על השושלת==
שורה 52:
 
[[קובץ:Kipas (2).jpg|ממוזער|250px|[[כיפת הסלע]] ב[[ירושלים]] - הוקמה בימי שושלת בני אומייה]]
בתחילה היה מעאויה נציב ב[[סוריה]] תחת ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] השלישי, [[עות'מאן]]. אחר רצח עות'מאן בידי מי שזוהו כחסידי [[עלי אבןבן אבואבי טאלב]] מבני שבט האשם, הוכתר עלי תחתיו. האומיים התנגדו לעלייתו של עלי ההאשמי לשלטון, מה שעלול היה לפגוע בכוחם, כפי שקרה בימי מוחמד. כשמועאויה מרד בעלי, האחרון לא יכול היה לנצל את האידאולוגיה הדתית להגנתו, כפי שעשה הנביא בשעתו מאחר ששבט אומייה כבר התאסלם. כיוון שאוצר המדינה המוסלמית הוחזק אז בידי בית אומייה, נוצל כוחם הכלכלי לצורך גיוס חיילים והרחבת כוחם הצבאי. השפעתם הקודמת סייעה לאומיים לצרף למחנם שבטים רבים (לימים, רובם ככולם יהפכו ל[[סונים]]). כך הצליח מועאויה לבסס שלטונו ולהקים את המדינה האומיית. שבט האשם ושבטים ערבים אחרים, בעיקר ב[[עיראק]] (האזור המתחרה לסוריה, מרכז שלטונם של האומיים), התלכדו סביב צאצאי עלי וניסו להשיב את שבט האשם לשלטון תוך ניצול דמותו הדתית של הנביא ושל עלי במלחמתם נגד בית אומייה. השלטון האומיי הפעיל את מדיניות ההתנקשויות בבכירי מנהיגי שבט האשם (מהם יצאו מאוחר יותר האמאמים השיעים). ב-[[657]] התעמתו שני הצדדים ב[[קרב צפין]]. הפנייה לבוררות עוררה על עלי את חמת חלק מחייליו, שטענו כי ההכרעה יכולה להינתן רק על ידי האל עצמו; בהמשך הם פרשו והקימו את הכת הראשונה בתולדות האסלאם - ה[[ח'וארג']]. אנשי עלי ובית אומייה התעמתו פעם נוספת ב-[[658]] ואף שידו של עלי הייתה על העליונה, גם קרב זה לא הכריע סופית מי יהיה הח'ליף המוסכם על כל המוסלמים. ברם, עם רציחתו של עלי ב-[[661]] בידי איש כת הח'וארג', מועאויה הכריז על עצמו כח'ליף האימפריה המוסלמית כולה. עלייתו לשלטון של מועאויה מסמנת את קץ שלטון ארבעת "הח'ליפים הצדיקים", שמרכז שלטונם היה מהערים הקדושות מכה ו[[אל-מדינה|מדינה]], ואת מעבר מרכז האומה המוסלמית לאזור הסהר הפורה.
 
במשך כל תקופת שלטונו סבל בית אומיה מהיעדר לגיטימיות דתית ואתנית. מבחינה דתית, הח'ליף מועאויה אבן אבו סופיאן התאסלם, יחד עם אביו אבו סופיאן, רק אחרי כניעת מכה בפני הנביא, הרבה אחרי האליטות המוסלמיות הוותיקות: ה[[מוהאג'רון]], הקבוצה שברחה עם מוחמד מ[[מכה]] לאל מדינה בשנת ה[[הג'רה]] ([[622]]), וה[[אנצאר]] - תושבי [[אל מדינה]], שסייעו למוחמד והמוהאג'ירון).