תנועת איקאריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏נאוו, אלינוי: קישורים פנימיים
שורה 21:
ב־3 בפברואר 1848 יצא חיל החלוץ להתיישבות, בדמות 69 חברי התנועה שהפליגו על סיפון אוניית המפרש רומא מנמל [[לה הבר]]. הקבוצה הגיעה ל[[ניו אורלינס]] ב-27 במרץ 1848 שם נודע להם על ה[[מהפכת פברואר (צרפת)|מהפכה]] שהתחוללה בצרפת בזמן השיט הממושך, וחמישה מחבריה החליטו לחזור מיד לצרפת.
 
בניו אורלינס נתברר לנותרים, כי החלקות שנרכשו עבורה לא היו צמודות ל[[הנהר האדום (דרום ארצות הברית)|נהר האדום]] אלא רחוקות ממנו 25 מיילים. כמו כן הקרקע הוקצאה על פי שיטת ההקצאה האישית - המשמעות הייתה שהחלקות שנועדו להם היו מבודדות ולא רציפות, וביניהן שובצו חלקות בבעלות פרטית של חוואים אחרים ואדמות מדינה, דבר המונע הקמת יישוב קהילתי על פי תוכניתם המקורית. יתר על כן, במקום מיליון הדולרהאקר שהובטחו, הבינו המתיישבים כי התנאים החוזיים להתיישבות לא יאפשרו להם לממש למעלה מ-320 דונם, עליהם נדרשו לבנות בקתת עץ בכל חלקה, כ-30 במספר, בתוך כחודשיים בלבד. עם זאת המשיכה הקבוצה לחתור לחלקות המובטחות, כשהם נעים בעגלות, אשר נשברו בדרך, ונאלצים להשלים את יתר הדרך לשטח בצעדה רגלית.
 
רק 27 חברים צלחו את המסע הרגלי והגיעו ב-2 ביוני לשטח המיועד ליד [[דאלאס|דאלס]]. מרבית הנותרים התפזרו וחלקם שבו בסופו של דבר לצרפת, כשהם מוציאים דיבתו של קבה רעה, ומזהירים את חבריהם שלא לנסות ולהגר לארצות הברית. הקבוצה הקטנה שכן הגיעה למקום החלה מיד במאמץ תזזיתי לבנות את הצריפים במטרה לעמוד בתנאי החוזה לרכישת הקרקעות, זאת במקביל לניסיונות ראשונים לחרוש את הערבה - אולם בלא הידע החקלאי הנחוץ, ובפרט באקלים המקומי. לאור התזונה הלקויה, תנאי המגורים הלקויים, העומס והתשישות, חלו מרבית חברי הקבוצה ב[[כולרה]] ו[[מלריה]], אשר הרגו ארבעה מהחברים והעמיקו את השבר. הרופא שבחבורה איבד את שפיותו וערק מחבריו.