תיארוך פחמן-14 – הבדלי גרסאות

שיטת בדיקה חדשה העושה שימוש ב"[[ספקטרומטר מסה|ספקטרומטר מסות מאיץ]]" ([[:en:Accelerator mass spectrometry|Accelerator mass spectrometry]]) היא רגישה ומדויקת יותר. באמצעות הטכניקה הזו ניתן למנות באופן ישיר את כמות אטומי הפחמן-14 בדגימה, ולא רק את אלו מתוכם שדועכים במשך זמן הבדיקה. באמצעות שיטה זו ניתן לתארך גם דגימות המכילות מיליגרמים בודדים של פחמן.

 

 

ישנו גבול גיל, שעד אליו ניתן לעשות תיארוך באמצעות פחמן-14, דגימות מבוגרות יותר מגבול הגיל, לא יכולות להימדד כיוון שהכמות המועטה של אטומי פחמן-14 אותו הן מכילות, נמהל בכמות קטנה של אטומי פחמן-14 החודרים לדגימה מסביבתה, דבר שמביא לתוצאות מוטעות. נכון לשנת 2007, הגבול המקסימלי המקובל שבו דגימה המכילה מיליגרם אחד של [[גרפיט]] (צורה מוצקה של פחמן) יכולה להימדד, הוא 60,000 שנה בקירוב{{הערה|שם=nosams|1={{cite web |url=http://www.whoi.edu/nosams/radiocarbon-data-calculations |title=NOSAMS Radiocarbon Data and Calculations |publisher=Woods Hole Oceanographic Institution}}}}. מעבר לגבול זה לא ניתן לקבל תאריכים נכונים בגלל הבעיה שהוזכרה. כך למשל דגימות של יהלומים טבעיים שגילם על פי הסטנדרטים הגאולוגיים המקובלים הוא כ-100 מיליון שנה, הניבו בבדיקת פחמן-14 גיל של 64,920±430 BP{{הערה|1={{cite journal|title=Use of natural diamonds to monitor {{chem|14|C}} AMS instrument backgrounds|author=Taylor RE, Southon J|journal=Nuclear Instruments and Methods in Physics Research B|volume=259|pages=282–28|year=2007|doi=10.1016/j.nimb.2007.01.239}}}}.