דיסטורשן (מוזיקה) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
מ רוק (מוזיקה) ⭠ מוזיקת רוק (באמצעות WP:JWB) |
||
שורה 4:
שימוש בגיטרות חשמליות עם דיסטורשן הופיע בתחילת [[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה־50 של המאה ה־20]], בעיקר בקרב נגני [[רוק אנד רול]] [[ארצות הברית|אמריקניים]]. בהקלטה של [[אייק טרנר]] מ־[[1951]] מופיע אפקט דיסטורשן שנבע מ[[מגבר]] שנפגע בהובלה. דוגמה אחרת הייתה בשיר Maybelline של [[צ'אק ברי]] מ־[[1955]]. במקרה זה נבע העיוות בצליל מ[[עומס חשמלי|עומס]] יתר על ה[[שפופרת ריק|שפופרות]] ב[[מגבר מנורות|מגבר המנורות]] של ה[[גיטרה]]. ב־[[1958]] התפרסם [[קטע אינסטרומנטלי]] בשם Rumble של לינק ריי, שבו את אפקט הדיסטורשן ליווה לראשונה [[אקורד כוח]]. ב־[[1962]] פנתה להקת The Ventures למוזיקאי חובב [[אלקטרוניקה]] בשם אורוויל רודס, בבקשה שיסייע בשחזור צליל הפאז בשיר [[קאנטרי]] של מרטי רובינס שהוקלט שנה לפני כן. רודס יצר עבורם קופסה ייעודית שנקראה פאז־בוקס ותקליטם שיצא באותה שנה כלל שימוש בקופסה.
דיסטורשן זכה להכרה נרחבת מאוד ב־[[1964]] כשהשיר "[[You Really Got Me]]" של להקת [[הקינקס]] הגיע למקום הראשון ב[[מצעד הפזמונים הבריטי]]. הם עשו שימוש בדיסטורשן שנבע מקיצוץ חלק במגבר, שיצר עומס יתר מכוון. [[ג'ימי הנדריקס]] היה אחד מהמוזיקאים הראשונים שעשו שימוש נרחב באפקט זה, החל מאמצע [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה־60 של המאה ה־20]]. השיר {{D}}[[(I Can't Get No) Satisfaction]] של [[הרולינג סטונז]] מ־[[1965]] היה הלהיט הראשון שעשה שימוש בפאז־בוקס וגרם לביקוש ער למוצר, שעלה על ההיצע באותה שנה. מאז הפך הדיסטורשן לנפוץ במוזיקת ה[[
כיום אפקט הדיסטורשן מובנה במגברי גיטרות רבים או קיים כפדאל אפקטים לגיטרות.
| |||