איטליה – הבדלי גרסאות

 

=== יחסי איטליה וישראל ===

 

יחסיהן הדיפלומטיים של ישראל ואיטליה כוננו עם הקמת מדינת ישראל ב-1948. במשך השנים הקפידה איטליה לנהל מדיניות זהירה בנוגע ליחסיה ישראל, בעיקר מתוך רצון לרכוש את אמונן של [[מדינות ערב]] ולבסס לעצמה מעמד נכבד ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]]. שיתוף הפעולה המדעי עם איטליה החל בשנת 1971 עם חתימת הסכם מסגרת בין המדינות בתחום המדע. עם היבחרו של [[סילביו ברלוסקוני]] בשנת [[2001]] כראש ממשלת איטליה חל קירוב רב בין ממשלות ישראל ואיטליה. ברלוסקוני עצמו הראה קרבה חסרת תקדים לראש הממשלה [[אריאל שרון]] ולממשלתו, ובביקורו ב[[ירושלים]] בשנת 2003, אף סירב להיפגש עם גורמי [[הרשות הפלסטינית]] ובכלל זאת עם היו"ר [[יאסר ערפאת]]. כמו כן הציע ברלוסקוני בשנת 2005 כי ישראל תצטרף לארגון [[נאט"ו]], כדי ש"התקפה עליה מצד איראן תיחשב התקפה על אירופה כולה", כך לדבריו. ברלוסקוני היה המנהיג האירופי הראשון שדיבר בגלוי על האפשרות שישראל תצטרף ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. בכך הפכה איטליה לאחת הידידות הקרובות של ישראל בעולם. בנובמבר 2006, חברי פרלמנט איטלקים יצאו במסע עולמי להכנסת ישראל לאיחוד האירופי{{מקור}}. בשנת 2011 אמר ברלוסקוני כי לא יתמוך בהקמת [[מדינה פלסטינית]]{{הערה|{{mako|סיון קוטלר, שליחת חדשות 2 ברומא {{!}}|ברלוסקוני: "לא אכיר במדינה פלסטינית"|38340ba2120ef21004|news-military/israel|11 במאי 2011}}}}. בשנים הללו גם השתפרו היחסים הצבאיים בין איטליה לישראל והמדינות אף החלו באימונים משותפים.