המצור על ירושלים (70) – הבדלי גרסאות

תיאור מאורעות המצור על ירושלים וחורבן המקדש, כפי שעולה מכתבי [[יוסף בן מתתיהו]] ומתימוכין היסטוריים נוספים, מופיע באופן דומה במסורת היהודית, אך שונה בכמה פרטים. כך לדוגמה מופיע ב[[ספרות חז"ל]] כי משך המצור הרומאי על ירושלים היה שלוש שנים,{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|א}}.}} או שלוש וחצי שנים.{{הערה|{{מדרש רבה|איכה|א|לא}}; {{מדרש רבה|איכה|א|מ}}.}} [[אסטרטגיה צבאית|האסטרטגיה הצבאית]] אותה נקט אספסיאנוס לסיום [[המרד הגדול]] הייתה על ידי השתלטות הדרגתית על כל אזורי המורדים בארץ ישראל, עד לבידודה המוחלט של ירושלים; דבר שיקל על כיבושה. המערכה על כיבוש [[הגליל]] ו[[הגולן]] הייתה השלב הראשון בפירוק ריכוזי המרד עד להכנעת ירושלים, והיא התפרסה על פני האביב והקיץ של שנת 67. ניתן לזהות אפוא את פרק זמן זה עם המצור הממושך המתואר בחז"ל.

 

תאריך חורבן בית המקדש במסורת היהודית הוא [[ט' באב]], והוא חל באותה השנה ב[[יום ראשון]].{{הערה|{{בבלי|ערכין|יא|ב}}. בהתחשב בכך שבאותה תקופה לא [[עיבור השנה|עיברו]] מוצאי שביעית ({{בבלי|סנהדרין|יב|א}}), התאריך הלועזי יוצא [[8 ביולי]] 70 ([[הלוח היוליאני|בלוח היוליאני]]).}}

 

חז"ל מספרים כי אחר כיבוש המקדש בידי טיטוס, הוא תפס [[זונה]] (ייתכן שמדובר ב[[ברניקי]], שיחסם של [[חז"ל]] אליה היה שלילי ביותר{{הערה|[[בנימין קלמנזון]], '''על מה אבדה הארץ''', [[עתניאל]]: [[הוצאת גילוי]], ה'תשס"ט, עמ' 98.}}) ונכנס עמה ל[[קודש הקודשים]], שם פתח [[ספר תורה]] על הקרקע, ובעל עליו את אותה הזונה. לאחר מכן הוא ניגש אל [[הפרוכת]] ודקר אותה. באורח נס בצבץ ממנה דם, והוא היה סבור מחמת כן שהרג את אלוהי ישראל. בהמשך הדברים מביאים חז"ל את סופו של טיטוס, שנכנס [[יתוש]] למוחו וניקר בו שבע שנים עד שמת טיטוס מחמתו.{{הערה|{{בבלי|גיטין|נו|ב}}.}}

 

 

====החורבן במורשת הנוצרית====