מטבח ארמון הטופקאפי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 3 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
מ זה שמו
שורה 31:
מאפיין מרכזי נוסף של התרבות הקולינארית בארמונות העות'מאניים הוא השילוב החשוב בין מוצרי המזון לבין תרופות. חיבור זה בין מוצרי המזון לבין תרופות, מקורו בתרבות הרפואית היוונית-רומית אשר שוכללה על ידי המוסלמית, והשפיעה רבות על התרבות העות'מאנית. על פי ראייה זו, גוף האדם מורכב מארבעה מצבי רוח שונים: [[דם]], [[לחה]], [[מרה צהובה]] [[מרה שחורה|ומרה שחורה]]. בין הגורמים המרכזיים המאזנים את מצבי הרוח הללו בגוף האדם, נמצאים המזון והשתייה. בעקבות זאת, ניתנה תשומת לב רבה לתפריט מאוזן במטבחי הארמון, זאת על מנת לשמור את מצבי הרוח של השוהים בו מאוזן ובריא{{הערה|שם=:0}}.
 
בארמון העות'מאני, התרבות הקולינארית והרגלי האכילה היו מסודרים ומפוקחים על ידי מערכת חוקים ברורה. מערכת חוקים זו קבעה, בין השאר, מי אוכל איפה ועם מי, איפה כל אחד ממוקם סביב השולחן העות'מאני ועוד. אחד השנויים המרכזיים בתחום זה, התרחש יחד עם שינויים אחרים משמעותיים, תחת שלטונו של הסולטאן מוחמדמהמט השני. הקוד החדש של נימוסיי השולחן של מוחמדמהמט השני קבע, לדוגמה, כי הסולטאן יאכל בעיקר עם משפחתו{{הערה|שם=:0}}.
 
בארמון הטופקפאי, הוגשו ארוחות פעמים ביום בלבד. המנות, בשתי הארוחות הללו, הוגשו על שולחנות נמוכים, כאשר הסועדים יישובים על הרצפה סביבם. מלבד המקרים שבהם היו ארוחות שהוכנו לכבוד מבקרים זרים חשובים, הרגלי האכילה בארמון העות'מאני היו נטולי יוקרה ופאר. זמן האכילה היה קצר במיוחד והמנות הוגשו על צלחות גדולות אשר הונחו במרכז השולחנות, ושמהן אכלו כלל הסועדים. עד לתקופתו של [[מוחמדמהמט השני]], לא היו מזלגות וסכינים על השולחנות העות'מאניים. האליטה של הארמון אכלה עם כפות מקושטות, האנשים הפשוטים יותר, אכלו, עם כפות פשוטות עשויות עץ{{הערה|שם=:0}}.
 
כל אדם, ללא יוצא מן הכלל, אשר היה מגיע לארמון הטופקאפי היה רשאי לאכול בארמון ארוחה. בעקבות זאת, המטבחים בארמון לא בשלו אך ורק לשוהים בו באופן יום-יומי, אלא גם למבקרים, אשר הגיעו לארמון ליום אחד בלבד. מקורו של מנהג זה בתרבות העות'מאנית העתיקה, במנהג הקשור להשבעת אמונים לשליט. כאמור, עד לתקופת מחמת הכובש, היה סועד הסולטאן בפומבי בארמון, ומי שסעדו עמו בעצם ביטאו את אמונם כלפיו. מסורת זו, ומשמעות זו של הסעודה בארמון, המשיכה והתחזקה גם לאחר שהסולטן עצמו פסק מלאכול בפומבי בארמונו{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר = Singer, Amy|שם = Serving Up Charity: The Ottoman Public Kitchen|כתב עת = Journal of Interdisciplinary History}}}}.