טיוטה:המעורבות הבריטית במלחמת תש"ח – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קודקוד צהוב (שיחה | תרומות) |
קודקוד צהוב (שיחה | תרומות) |
||
שורה 1:
==החשש מהבריטים==
הכוח הקרוב ביותר היה [[הלגיון הערבי]] החמוש והמצויד הייטב נתפש כאויב העיקרי ונמצא בפיקוד בריטי.
איום ברמה גבוהה היה הצבא המצרי. סוריה ולבנון היו צבאות קטנים והצבא הערקי היווה איום רחוק.
===הערכת היזמה הבריטית===
להערכת הנהגת היישוב הייתה האימפריה הבריטית שסיימה את מלחמת העולם השנייה מותשת אך הצליחה להחזיק ברוב השטחים ששלטה בהם במזרח התיכון. הממשלה הבריטית ראתה חשיבות להמשיך ולהיות בעמדת השפעה. האתגר שעמד לאחר המלחמה חדירה של שלוחי ברית המועצות ושאיפת עצמאות באזורים השונים.
שורה 13:
התוצאה ארץ ישראל נסגרה בפני ניצולי השואה ספינות המעפילים יורטו. לחימה מול תנועת המרי העברית חיפושים והחרמת החימוש המועט שהיה בידי מגיני הישוב.
הנכסים האסטרטגים בארץ ישראל התרכזו באזור חיפה. צינור הנפט מ[[כירכוכ]] בתי הזיקוק ונמל חיפה. כוונת הבריטים הייתה שנכסים אלה ישארו פעילים בידם ולאבטחה יתפש האזור על ידי ממלכת [[עבר הירדן]].{{ביאור|מחקרים אקדמיים חדשים הנתמכים על ידי חלק מהחוקרים האקדמיים, שבריטניה פעלה ביזמה כדי להשאר בעלת ההשפעה במזרח התיכון. בשינוי
===החלוקה הבריטית לערבים===
[[קובץ:BritishArabDivisionOfPalestine1947.png|ממוזער|תרשים נספח לדו"ח ה[[ש"י]] מינואר 1948 על תוכנית החלוקה המוצעת לערבים.{{ביאור|ההסברים בכחול תוספת מאוחרת}}]]
דו"ח המודיעין שהובא לפיקוד ההגנה הראה שלבריטים יש תכנית העומדת בניגוד לתכנית החלוקה של האומות המאוחדות
הדוחפים בחשאי את התהליכים במזרח התיכון היו חברי וועדת ההגנה של הממשלה: ראש הממשלה - [[קלמנט אטלי]], שר החוץ [[ארנסט בווין]], שר המושבות- ארתור קריץ ג'ונס, שר ההגנה אלברט ויקטור אלכסנדר ושר האוצר יו דלטון ואחריו סטאפורד קריפס. שהפעילו לחצים על מדינות ערב עד שהביאו לפלישת צבאות המדינות הערביות. מידע שקיבל [[דוד בן-גוריון]], מגורמי מודיעין [[מוריס פישר#שיתוף פעולה עם המודיעין הצרפתי|כולל המודיעין הצרפתי]] היה מרכיב ביכולתו לקלוט את הפעילות החשאית של המודיעין הבריטי.{{הערה|1=מאיר זמיר, [https://www.intelligence.org.il/?module=articles_list&item_id=55&art_category_id=9 '''מוריס פישר הקשר הכורדי והאיום העיראקי'''], [[מבט למל"ם]], גיליון 80, פברואר 2018, עמ' 42}}, והנהגת היישוב כינו אותה {{ציטוטון|המזימה הבריטית}}. ב-13 במרץ 1948 מצטט [[דוד בן-גוריון]] את דבריו של מפקח האו"ם הקולונל הנורווגי לונד {{ציטוטון|ההתנהגות הבריטית מכוונת לסייע להשמדת הישוב…}}{{הערה|בן-גוריון, '''יומן המלחמה''', בעריכת ריבלין ג' ודר. אורן א', הוצאה לאור משרד הביטחון 1982. כרך א', עמ. 295, מתאריך 13.3.38.}} {{ש}}[[File:Iltyd Clayton.jpg|ממוזער|150px|בריגדיר אילטיד קלייטון מקשר בין הממשלה הבריטית למנהיגי מדינות ערב, 1947]]
להבנת הנהגת היישוב העברי היו אלה הבריטים שארגנו, חימשו ודחפו את הערבים לפלישות הצבאות הסדירים לארץ ישראל.{{הערה|יונה בנדמן, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/8/109318.pdf הלגיון הערבי לקראת מלחמת העצמאות], [[מערכות]], חוברת 295-294 , יולי 1984, עמ'45-36.}}{{הערה|עמיצור אילן, '''אמברגו עוצמה והכרעה במלחמת תש"ח''', 1995, עמ' 137-119.}}
באביב 1947 מונה הבריגדיר [[אילטיד קלייטון]] לקצין הביון הפוליטי הבכיר ביותר למזרח התיכון. כפוף ישירות לבווין ולשר ההגנה אלכסנדר. היה פעיל מאוד בשכנוע מנהיגי מדינות ערב.{{הערה|[[עזרא נשרי]], הסוס הטרויאני הבריטי במלחמת העצמאות ''', עמ' 73-71.}}{{הערה| מאיר זמיר, '''חשיפה- המודיעין הבריטי עודד את הפלישה של צבאות ערב לישראל ב-1948''', [[הארץ]], 12 בספטמבר 2014.}} עם זאת כמי שהכיר היטב את האזור הגיע גם קלייטון בסוף אותה שנה למסקנה שהיישוב העברי מתפתח לעצמאות.{{ביאור|ההיסטוריון, [[אורי מילשטיין]], כותב שב-11 לדצמבר 1947, פגש קלייטון יהודי בריטי ידיד בן גוריון ב[[דמשק]] ואמר לו שבין אם הבריטים אוהבים זאת או לא, שכבר עתה יש מדינה יהודית בפלסטין שלה הנהגה, מטרות ברורות וכוח צבאי. כן הוא אמר לחבריו הערבים שלא יעצמו עיניים לנוכח המציאות.}}<ref>{{צ-ספר|שם=History of the War of Independence|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/34598075|מו"ל=University Press of America|שנת הוצאה=©1996-<c1998>|מקום הוצאה=Lanham|ISBN=0-7618-0372-6|oclc=34598075|מחבר=Milstein, Uri, 1940-|עמ=184}}</ref>
===עיקרי היזמה ===
המידע החשדות התוו את עיקרי היזמה הנרקמת על ידי הבריטים עבור המזרח התיכון:
# לא תוקם מדינה יהודית וגם לא מדינה של [[ערביי ארץ ישראל]].{{ביאור|מדינה פלסטינית לא הוזכרה כלל, זאת משמעות התרשים.}}
שורה 39 ⟵ 41:
ב־11 בנובמבר 1947 - החליטה ועדת ההגנה של ממשלת בריטניה על הפינוי ועל סיום המנדט ב-15 במאי, וכן כי [[הלגיון הערבי]] יפלוש ויגיע עד [[הים התיכון]]. ב-11 בדצמבר אישרה ההנהגה הבריטית לעיראק את הפלישה לארץ ישראל. ב־15 בינואר 1948 נחתם חוזה בריטי־ עיראקי ובו נספח סודי לגבי עתיד [[ארץ ישראל]] אחרי שתיכבש.
"עסקת פלשתינה" שנועדה לסכל הקמת מדינה יהודית נפלה תוך כשבוע כאשר עוצר עיראק [[עבד אל-אילה]] נסוג מההסכם עקב מהומות דמים שפרצו בבגדד.{{ביאור|המהומות פרצו בתמיכה סובייטית בעקכות [[הסכם פורטסמות 1948]], שהסדיר את נסיגתם הכוללת של הכוחות הבריטיים מעיראק. אך השאיר את בריטניה במעמד כלכלי ופוליטי.}} מתכנית הפלישה הראשונה יצאה לפועל רק כניסתו של [[צבא ההצלה]] לארץ ישראל ללא התנגדות בריטית עוד לפני סיום המנדט הבריטי.
===קואליציית הפלישה השנייה===
להנהגת היישוב הסתבר כי הבריטים עקביים וממשיכים בתכניתם. ב-7 בפברואר 1948 נפגש [[ארנסט בווין]] עם ראש ממשלת עבר הירדן - תופיק אבו אל-הודא. והציע לו ש[[הלגיון הערבי]] יתפוש את השטחים שהוקצו לערבים, ב[[תוכנית החלוקה]] ללא מלחמה ביהודים. ב-22 במרס 1948 החליט הקבינט הבריטי לממש את המהלך לפני תום המנדט. אך ניצחונות היהודים
בתחילת מאי 1948 אמר שר המושבות ארתור קרץ גונס, כי [[הלגיון הערבי]] מתכונן להגיע ליפו ו[[ארנסט בווין|בווין]] אישר את הצורך בפלישת קואליציה ערבית לארץ ישראל. {{ש}}
שורה 49 ⟵ 50:
===לסיכום===
שאלת קיום היזמה הבריטית תהווה נושא לחקירה אקדמית. התנהלות הנהגת היישוב מתוך החשש מהתנהלות הבריטים גרמה למוכנות כאשר פלישת מדינות ערב התממשה.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
| |||