אלכסנדר בורודין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
|||
שורה 16:
בגיל 16 התקבל בורודין לאקדמיה ה[[רפואה|רפואית]] ה[[כירורגיה|כירורגית]] ב[[סנקט פטרבורג]] וסיים את לימודיו בשנת [[1856]]. הוא למד בין היתר [[אנטומיה]], [[בוטניקה]], [[זואולוגיה]], ו[[קריסטלוגרפיה]], אך התמחה ב[[כימיה]]. לאחר סיום לימודיו העביר בורודין שנה בתפקיד [[רופא]] בבית חולים צבאי. בין [[1859]] ל-[[1862]] השתלם ב[[מדעי הטבע]] ב[[אוניברסיטת היידלברג]], ושם השלים את לימודי ה[[פוסט דוקטורט]] שלו, וגם חבר ל[[מנדלייב]], יוצר הטבלה המחזורית.
בהיידלברג פגש בורודין [[פסנתרן|פסנתרנית]] רוסייה שסיירה ב[[גרמניה]], ונשא אותה לאישה ב־[[1863]]. בשנת [[1862]] נתמנה ל[[פרופסור]] ל[[כימיה]] באקדמיה שבה למד.
אף על פי שהיה מלחין ידוע, התפרנס בורודין מעבודתו בכימיה, וזכה בכבוד רב בתחום זה, בייחוד על עבודתו בתחום ה[[אלדהידים]]. הוא היה שותף לגילוי [[תגובה אלדולית|התגובה האלדולית]], וקיבל את הכבוד
בריאותו של בורודין היה לקויה. אף על פי שהחלים [[כולרה|ממחלת הכולרה]] ושרד בכמה התקפי לב מינוריים, לבסוף מת בורודין באמצע נשף של האקדמיה ב־[[27 בפברואר]] [[1887]]. הוא נקבר בבית הקברות טיחווין שבמנזר [[אלכסנדר נבסקי]] בסנקט פטרבורג.
שורה 28:
בשנת [[1869]] ניצח באלאקירב על ה[[סימפוניה]] הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין בהלחנת הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה זו נחלה הצלחה מוגבלת בלבד בבכורה שלה ב־[[1877]]. בורודין ערך את התזמור שלה ב־[[1879]], ו[[פרנץ ליסט]] ארגן מופעים של הסימפוניה גם בגרמניה, ב־[[1880]]. כך זכה בורודין למידת־מה של תהילה גם מחוץ לרוסיה.
בורודין לא היה מלחין פורה,
אופי המוזיקה של בורודין רוסי בעיקרו, אך במוזיקה משובץ לרוב גם מצלול מזרחי של ערבות אסיה.
שורה 41:
*סימפוניה מס׳ 1 במי־במול מז׳ור (1862‒1867)
*סימפוניה מס׳ 2 בסי מינור (1869‒1876)
*סימפוניה מס׳ 3 בלה מינור (1886–1887, לא הושלמה עד מותו. שני הפרקים הראשונים פורסמו לאחר השלמה ותזמור של
*”בערבות מרכז אסיה“, פואמה סימפונית (1880)
שורה 57:
===אופרה===
*[[הנסיך איגור]] (1869‒1887, הושלמה לאחר מותו. הפתיחה והמחולות הפולובציים מנוגנים לרוב כיצירה
== קישורים חיצוניים ==
| |||