אלכסנדר בורודין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Bbksil (שיחה | תרומות)
מ הגהה
שורה 16:
בגיל 16 התקבל בורודין לאקדמיה ה[[רפואה|רפואית]] ה[[כירורגיה|כירורגית]] ב[[סנקט פטרבורג]] וסיים את לימודיו בשנת [[1856]]. הוא למד בין היתר [[אנטומיה]], [[בוטניקה]], [[זואולוגיה]], ו[[קריסטלוגרפיה]], אך התמחה ב[[כימיה]]. לאחר סיום לימודיו העביר בורודין שנה בתפקיד [[רופא]] בבית חולים צבאי. בין [[1859]] ל-[[1862]] השתלם ב[[מדעי הטבע]] ב[[אוניברסיטת היידלברג]], ושם השלים את לימודי ה[[פוסט דוקטורט]] שלו, וגם חבר ל[[מנדלייב]], יוצר הטבלה המחזורית.
 
בהיידלברג פגש בורודין [[פסנתרן|פסנתרנית]] רוסייה שסיירה ב[[גרמניה]], ונשא אותה לאישה ב־[[1863]]. בשנת [[1862]] נתמנה ל[[פרופסור]] ל[[כימיה]] באקדמיה שבה למד. כמוהוא כןגם היה ממייסדיו וממוריו הראשונים של בית הספר הרפואי הגבוה לנשים בסנקט פטרבורג.
 
אף על פי שהיה מלחין ידוע, התפרנס בורודין מעבודתו בכימיה, וזכה בכבוד רב בתחום זה, בייחוד על עבודתו בתחום ה[[אלדהידים]]. הוא היה שותף לגילוי [[תגובה אלדולית|התגובה האלדולית]], וקיבל את הכבוד שתגובהשבקריאת תגובה כימית מסוימת ([[:en:Hunsdiecker–Borodin reaction|Hunsdiecker–Borodin reaction]]) תיקרא ברוסיה על שמו.
 
בריאותו של בורודין היה לקויה. אף על פי שהחלים [[כולרה|ממחלת הכולרה]] ושרד בכמה התקפי לב מינוריים, לבסוף מת בורודין באמצע נשף של האקדמיה ב־[[27 בפברואר]] [[1887]]. הוא נקבר בבית הקברות טיחווין שבמנזר [[אלכסנדר נבסקי]] בסנקט פטרבורג.
שורה 28:
בשנת [[1869]] ניצח באלאקירב על ה[[סימפוניה]] הראשונה של בורודין, ובאותה שנה החל בורודין בהלחנת הסימפוניה השנייה שלו. סימפוניה זו נחלה הצלחה מוגבלת בלבד בבכורה שלה ב־[[1877]]. בורודין ערך את התזמור שלה ב־[[1879]], ו[[פרנץ ליסט]] ארגן מופעים של הסימפוניה גם בגרמניה, ב־[[1880]]. כך זכה בורודין למידת־מה של תהילה גם מחוץ לרוסיה.
 
עודכמו כן בשנת 1869 החל בורודין לעבוד על ה[[אופרה]] [[הנסיך איגור]], שבהובה היה שותף גם לכתיבת ה[[ליברית]]. זוהי אופרה בארבע מערכות, והתפרסמו ממנה מאוד הקטעים המכונים "[[המחולות הפולובציים]]". תזמורות רבות ניגנו את המחולות הללו, והם היו ליצירה העומדת בפנילעצמה עצמה וגם הפכו את האופרה למוכרת שביצירותיו. האופרה [[יצירות בלתי גמורות במוזיקה|לא הושלמה]] עד מותו של בורודין בשל קצב ההלחנה האיטי שלו, שנבע במידה רבה מהעומס בעבודה העיקרית שלו, בשדה הכימיה. בורודין כינה את עצמו "מלחין של שבת", מאחר שעבודתו בכימיה העסיקה אותו עד מאוד. פעילותו המדעית, ובכללה הרצאות, עבודה במעבדה, ישיבות ובחינות, הייתה תובענית ביותר. רק לאחר מותו השלימו חבריו, [[ניקולאי רימסקי-קורסקוב|ניקולאי רימסקי־קורסקוב]] ו[[אלכסנדר גלאזונוב]] את הלחנת האופרה ואת תזמורה.
 
בורודין לא היה מלחין פורה, שלאבשונה כרביםממלחינים מבנירבים בני זמנו, ואף על פי כן הניב עוד יצירות אחדות. בהן– ובהן פואמה סימפונית פופולרית ("בערבות מרכז אסיה"), שתי רביעיות לכלי קשת (הרביעייה השנייה הייתהנכנסה לקלאסיקהלרפרטואר הסטנדרטי, ובייחוד הפרקוהפרק האיטי מתוכה התפרסם במיוחד), וגם כמה שירים וקטעים קצרים לפסנתר. כמווכן כןהחל החלבורודין לעבוד על הסימפוניה השלישית שלו, אך לא זכה להשלימה. גלזונובגלאזונוב השלים ותזמר את שני פרקיה הראשונים לאחר מותו. אף על פי שהסימפוניה השלישית איננה פופולרית כסימפוניה השנייה (ואף זו הראשונה, המוכרת פחות מהשנייה), עדיין מרבים להקליטה במסגרת מכלול הסימפוניות של המלחין.
אופי המוזיקה של בורודין רוסי בעיקרו, אך במוזיקה משובץ לרוב גם מצלול מזרחי של ערבות אסיה.
 
שורה 41:
*סימפוניה מס׳ 1 במי־במול מז׳ור (1862‒1867)
*סימפוניה מס׳ 2 בסי מינור (1869‒1876)
*סימפוניה מס׳ 3 בלה מינור (1886–1887, לא הושלמה עד מותו. שני הפרקים הראשונים פורסמו לאחר השלמה ותזמור של גלזונובגלאזונוב)
*”בערבות מרכז אסיה“, פואמה סימפונית (1880)
 
שורה 57:
 
===אופרה===
*[[הנסיך איגור]] (1869‒1887, הושלמה לאחר מותו. הפתיחה והמחולות הפולובציים מנוגנים לרוב כיצירה בפני עצמהלעצמה)
 
== קישורים חיצוניים ==