היסטוריה של אירלנד ממרד חג הפסחא עד האמנה האנגלו-אירית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
האמנה האנגלו אירית ==> האמנה האנגלו-אירית
גאלית אירית ==> אירית
שורה 62:
הרפובליקנים ארגנו משלחת בראשותם של מייקל קולינס וארתור גריפית'. דה ואלירה סירב להצטרף למשלחת, שכן ראה עצמו כראש המדינה האירית העצמאית, וסירב להצטרף לנושאים ונותנים, שכן השווה לו בדרגה, המלך [[ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת|ג'ורג' החמישי]], לא נטל חלק בדיונים. בדיעבד, נראה כי דה ואלירה ידע כי הנושאים ונותנים יגיעו לפשרה היסטורית, ולא רצה להיות המסכים לה. דה ואלירה נתן ייפוי כח בלתי מוגבל לחברי המשלחת.
 
תחת לחץ כבד, ואיומו של לויד ג'ורג' ב"מלחמה תוך שלושה ימים" הגיעו הנושאים ונותנים להסכם היסטורי ב-[[6 בדצמבר]] [[1921]]. ההסכם דיבר על ייסודה של "[[המדינה האירית החופשית]]" בשטחם של עשרים ושישה המחוזות הדרומיים של אירלנד (כאשר לששת המחוזות הצפוניים ניתנה האפשרות, אותה דחו על הסף, להצטרף למדינה החדשה), המדינה קיבלה מעמד של [[דומיניון]], דומה לזה של [[קנדה]] או [[אוסטרליה]], דהיינו עצמאות בכל ענייני הפנים, והשארת ענייני החוץ בידיה של בריטניה הגדולה. חברי הפרלמנט נדרשו להשבע אמונים למלך האנגלי, ומספר בסיסי צי בריטים נותרו על אדמת המדינה החדשה. הייתה זו לידתה של המדינה שתיקרא לימים הרפובליקה של אירלנד, או בשמה הרשמי, השם ה[[גאלית אירית|גאלי]] העתיק - אייר (Eire).
 
==ראו גם==