אורי ורבר

אורי ורבר (נולד ב-1931) הוא מנהל ויזם של התעשיה הקיבוצית. הוא הקים את מפעל נטפים בקיבוץ חצרים, והיה מנהלו הראשון. הוא ניהל את החברה במשך כעשרים שנה. לאחר מכן שימש כמנהל הייצוא, והגדיל באופן ניכר את היקף המכירות של החברה. הוא קיבל בשם המפעל את פרס היצואן המצטיין. כמו כן, היה ממקימי מפלגת ד"ש.

אורי ורבר

לידה	24 באפריל 1931 (בן 93) תל אביב
שם מלא	אורי ורבר
מדינה
סיעה	התנועה הדמוקרטית לשינוי
תפקידים בולטים מייסד ומנהל מפעל נטפים, מנהל הייצוא של נטפים

אורי ורבר (משמאל) עם ממציא הטפטפת, שמחה בלאס

ביוגרפיה

אורי ורבר נולד ב-24 באפריל 1931 בתל אביב, כבן בכור לאביו מרדכי ולאימו חוה, שעלו מפולין. היה חניך הנוער העובד והלומד בשכונת בורכוב בגבעתיים. בגיל 13 הצטרף לגדודי הנוער של ההגנה, ובהיותו בן 17 הצטרף ללוחמים שהגנו על קיבוץ חולתה במהלך מלחמת 1948.

בשנת 1949 הקים יחד עם חבריו לגרעין ההתישבות את קיבוץ משאבי שדה.

בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד, עזב ורבר את משאבי שדה והגיע בשנת 1951 לקיבוץ חצרים. שימש כגזבר, וחמש פעמים מזכיר הקיבוץ.

הקמת מפעל "נטפים"

בשנים הראשונות לקיומו של קיבוץ חצרים, כשהקיבוץ התבסס על חקלאות בלבד, נקלע המשק למשבר קשה הידוע כ"משבר המלח", ופרנסת הקיבוץ הייתה בסכנה. אסיפת הקיבוץ חיפשה מקורות פרנסה חילופיים, ובשנת 1964 הטילה על הגזבר ורבר למצוא ענף תעשייתי שיקיים מספר תנאים הכרחיים:

• עבודה עצמית, ללא שכירים
• תעשיה הקשורה לחקלאות
• ענף אטרקטיבי לחברי הקיבוץ לעבוד בו
• תעסוקה לכל: לגברים ולנשים, לצעירים ולמבוגרים

במהלך חיפושיו נפגש ורבר עם שמחה בלאס, שהיה באותה עת מהנדס מים מוכר, ממתכנני המוביל הארצי. ורבר יזם את הפגישה לאחר ששמע שבלאס המציא שיטה להשקיית גידולים חקלאיים בטפטוף.

ורבר השתכנע שהרעיון בר ביצוע, ויותר מכך - שהוא יהיה הצלחה עסקית גדולה. בנוסף לכך, הרעיון קיים את כל התנאים שהציב הקיבוץ.

ב-12 ביוני 1965 הציג בפני אספת הקיבוץ את הרעיון, שהתקבל בהתלהבות גדולה. ב-12 באוגוסט נחתם חוזה בין הקיבוץ לבלאס, ובכך למעשה מכר בלאס את רעיון הטפטפות לקיבוץ. ב-1 בינואר 1966 קמה חברת "נטפים", וורבר התמנה למנהלה הראשון.

המפעל הוקם במבנה קטן של הנגרייה הישנה של הקיבוץ, בהשקעה מזערית, עם מכונת הזרקה אחת וטנדר אחד. ורבר גייס לעבודה מספר קטן של עובדים, ביניהם מהנדס המכונות דני רטר, והמתכנן צביקי קרן. צעד משמעותי בתחילת הדרך היה הגיוס של שני גופים חשובים לתמיכה במפעל: בנק החקלאות לישראל (שהיה בנק מרכזי), ונציבות המים. נטפים החלה במכירת המוצר בישראל, ובשנת 1970 החלה לייצא לחו"ל.

בשנת 1967-1969 פרש ורבר זמנית מתפקיד מנהל המפעל, ויצא לשליחות של שנתיים מטעם הסוכנות היהודית כשליח בתנועת הבונים דרור, ועסק בהדרכה והקמת גרעיני עלייה.

בשנת 1972-1974 שימש מזכיר פנים של תנועת הקיבוץ המאוחד.

במלחמת יום הכיפורים שרת ורבר כסמל מבצעים בסיני בחמ"ל של אריאל שרון. הוא המשיך שירותו במילואים בהנדסה קרבית עד גיל 55.

בשנת 1976 היה ורבר בין המייסדים של התנועה הדמוקרטית לשינוי.

בשנים 1986-1991 שימש ורבר מנהל הייצוא של נטפים, הרחיב את הייצוא לאירופה ולאמריקה, והעלה את מחזור המכירות פי 6, עד ל-17 מיליון דולר. לשם כך נפגש עם לקוחות ועם מפיצים ביותר משמונים מדינות.

בשנת 1988 קיבל ורבר בשם המפעל את פרס היצואן המצטיין מידי נשיא מדינת ישראל, חיים הרצוג.

בשנים 1992-1996 עבר ורבר לשמש כמנהל הייצוא של "נטפים-מגל", וסייע לתחילת הייצוא למזרח הרחוק.

בשנים 1999-2006, לאחר שסיים את תפקידי הניהול, עבר לעבוד במחלקת ההרכבה של המפעל, ושימש כיועץ טכני. כמו כן כיהן כחבר מועצת המנהלים של החברה.

משפחתו

ורבר היה נשוי לעדנה לבית ערב (עד לפטירתה), ולהם שלושה ילדים, 11 נכדים ושני נינים. בנם הבכור בועז נפטר ממחלה.