חיים הרצוג

נשיאה השישי של מדינת ישראל

חיים הֶרְצוֹג (17 בספטמבר 1918; י"א בתשרי ה'תרע"ט17 באפריל 1997; י' בניסן ה'תשנ"ז) היה איש צבא, פוליטיקאי, עורך דין וסופר ישראלי שכיהן כנשיאהּ השישי של מדינת ישראל בשנים 19831993. בין תפקידיו היה שגריר ישראל באו"ם, אלוף בצה"ל וחבר הכנסת.

חיים הרצוג
חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל השישי.
חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל השישי.
לידה 17 בספטמבר 1918
י"א בתשרי ה'תרע"ט
הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בלפסט, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באפריל 1997 (בגיל 78)
י' בניסן ה'תשנ"ז
ישראלישראל ירושלים, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך עלייה 1935 (ה'תרצ"ה)
מקום קבורה ישראלישראל חלקת גדולי האומה, ירושלים
השכלה אוניברסיטת לונדון
אוניברסיטת קיימברידג'
מפלגה מפא"י, מפלגת העבודה, המערך
סיעה המערך השני
דת יהדות
בת זוג אורה הרצוג
נשיא מדינת ישראל ה־6
5 במאי 198313 במאי 1993
(10 שנים)
חבר הכנסת
20 ביולי 198122 במרץ 1983
(שנה ו־35 שבועות)
כנסות 10
שגריר ישראל באומות המאוחדות ה־5
19751978
(כ־3 שנים)
תחת שרי החוץ יגאל אלון ומשה דיין
שירות צבאי
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג אורה הרצוג עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19361938 (ההגנה)
19421947 (הצבא הבריטי)
1947–1948 (ההגנה)
1948 – 1962 (צה"ל)
דרגה מייג'ור (צבא בריטניה) מייג'ור
אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
הנצחה
בסיס ההדרכה של חיל המודיעין - בה"ד 15
חתימה Chaim Herzog signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרצוג, יליד בלפסט, הממלכה המאוחדת, היה בנו של יצחק אייזיק הלוי הרצוג, לימים הרב הראשי האשכנזי לישראל. בצעירותו עלה ארצה ושירת ב"הגנה" במהלך המרד הערבי הגדול. בהמשך שב לבריטניה, למד משפטים והצטרף לשירות הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. שב לארץ ב-1947, שירת במלחמת העצמאות והיה מעורב בהקמת אגף המודיעין בצה"ל. לאחר הקמת המדינה המשיך בקריירה צבאית. הרצוג השתתף במלחמת סיני, התמנה לראש מטה פיקוד הדרום ופרש משירות קבע ב-1962 בדרגת אלוף. הרצוג נמנה בין מקימי מפלגת רפ"י ובעקבות מלחמת ששת הימים התמנה למושל הצבאי של הגדה המערבית (כולל מזרח ירושלים). בהמשך קידם קריירה משפטית טרם התמנה לשגריר ישראל באו"ם.

לאחר סיום כהונתו נבחר לחבר הכנסת מטעם סיעת המערך השני ב-1981 וב-1983 ניצח בבחירות לנשיאות בהתמודדות צמודה מול השופט מנחם אלון. הרצוג כיהן עשור בתפקיד נשיא המדינה, ובמהלך כהונתו העניק חנינה לאנשי השב"כ הנחקרים במסגרת מעורבותם בפרשת קו 300. נוסף על כך תמך בהקמתה של ממשלת אחדות לאומית (ממשלת ה"רוטציה" בין שמעון פרס ליצחק שמיר) בעקבות הבחירות לכנסת האחת עשרה. הרצוג היה לנשיא הראשון שערך ביקור בגרמניה המערבית (ב-1986) כמו גם ביקור רשמי ראשון בארצות הברית (ב-1987). ב-1992 חתמו הנשיא הרצוג מטעם ישראל והמלך חואן קרלוס הראשון מטעמה של ספרד על ביטולו הסמלי של גירוש ספרד במלוא 500 שנה לגירוש. ב-1993 סיים הרצוג את כהונתו השנייה כנשיא ופרש מן החיים הציבוריים.

תחילת דרכועריכה

ילדות באירלנד, עלייה ושירות ב"הגנה"עריכה

 
הרבנית שרה הרצוג מחזיקה את בנה בן השנה חיים הרצוג, בלפסט, אירלנד, הממלכה המאוחדת, 1919.
 
הרצוג לאחר סיום לימודי המשפטים בלונדון, 5 בינואר 1941.

חיים הרצוג נולד ב-17 בספטמבר 1918 (י"א בתשרי ה'תרע"ט) בעיר בלפסט, אז בממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ובימינו בירת אומת הבית צפון אירלנד, לשרה לבית הילמן ולרבה של בלפסט, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג (לימים, הרב הראשי של אירלנד ובהמשך הרב הראשי לישראל). סבו של חיים הרצוג (אבי אביו), הרב יואל לייב הלוי הרצוג, פעל בפולין ובריטניה קודם התיישב בפריז, הרפובליקה הצרפתית השלישית. חודשים אחדים לאחר לידתו הקשה מונה אביו לרב הראשי של אירלנד והמשפחה עקרה לדבלין (בירת אירלנד המודרנית), בה גדל הרצוג. הרצוג היה בן שלוש בלבד כאשר חזה במראות מלחמת האזרחים האירית שפרעה לאחר מלחמת העצמאות האירית בין תומכיה ומתנגדיה של האמנה האנגלו-אירית. ביוני 1919 התמנה הרב יצחק הרצוג לרבה של דבלין וב-1925 התמנה לרב הראשי של מדינת אירלנד החופשית[1].

חיים הרצוג חונך בחינוך דתי מסורתי ב"חדר" ולמד במקביל גם חינוך חילוני בקולג' אלכסנדרה ובקולג' וסלי שזוהו עם המיעוט הפרוטסטנטי. אביו היה מקורב לתנועת "המזרחי" וחינך את בניו חיים ויעקב לקראת עלייה לארץ ישראל. חיים התבלט בלימודיו בשל אהבתו לסוגים שונים של פעילויות ספורטיביות ובשל הלהט שהציג באהדתו את הציונות. בנעוריו היה הרצוג ספורטאי מצטיין ואף זכה בתואר אלוף אירלנד באיגרוף במשקל תרנגול[2]. כישוריו והתנהלותו של הרצוג הבדילו אותו משאר התלמידים בישיבה והיו חששו כי אם ימשיך לגדול באירלנד בעלת האוכלוסייה היהודית המצומצמת, רוב הסיכויים שילמד מקצוע טכני ויתרחק מן המסורת היהודית. על כן הציעו לו הוריו להמשיך לימודיו בפולין, שווייץ או ארץ ישראל, בהן ניכר כי התקיימה קהילה יהודית נרחבת. עבור הרצוג, שמאז היה ילד צעיר חונך לכִּסּוּפים על ארץ ישראל הייתה הבחירה בה ברורה מאליה[3].

בשנת 1935 עלה עם משפחתו לארץ ישראל המנדטורית. בסופו של דבר, קבורת סבו בהר הזיתים בירושלים הייתה לגורם הישיר שהוביל לעליית הרצוג לארץ ישראל. לאחר ההלוויה, יצחק הרצוג התמודד ללא הצלחה על מושב הרב הראשי לתל אביב ולאחר שהפסיד שב לאירלנד. בכך נותק חיים הרצוג בן ה-17 מהוריו ונותר בארץ, איפה שהתגורר בבית משפחת אמו בירושלים. הרצוג נשלח ללמוד בישיבת מרכז הרב ובישיבת חברון. באותה העת עבר להתגורר בבית משפחת ד"ר ישעיהו וולפסברג-אביעד, פעיל הציונות הדתית שעלה מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון. בעת שהותו בבית משפחת וולפסברג התוודע הרצוג לשפה הגרמנית, אותה למד על בוריה, ולמוזיקה קלאסית. בתחילת 1936 התמנה אביו לרב הראשי האשכנזי לישראל ועשה דרכו חזרה ארצה דרך ממלכת מצרים[1].

חיים הרצוג לא מצא את מקומו בחיי הישיבה, הצטרף לתנועת הנוער "בני עקיבא" והחל לעסוק בפיתוח ההתיישבות. עוד ב-1936 התגייס לשורות ה"הגנה" בעקבות המצב הביטחוני הרעוע של היישוב היהודי לנוכח פרוץ המרד הערבי הגדול. עם התגייסו אמר לו אביו: "אם לא תהיה רב בישראל, אזי לא יכול להיות דבר יותר מכובד וגדול בחייו של צעיר יהודי היום, מאשר להיות קצין בצבא." הרצוג היה לנוטר בשירות ב"הגנה" ובמהלך המרד הערבי הגדול שירת בירושלים, בעיקר בעיר העתיקה. באוקטובר 1938, לאחר נפילתה לידי המורדים הערבים, נעשה מאמץ צבאי משולב של היישוב ותגבורת מטעם הצבא הבריטי לשחרור העיר העתיקה. המורדים תבצרו במתחם הר הבית, שאליו לא נכנסו החיילים, ובלילות טיפסו מעבר לחומות ויצאו מהעיר העתיקה, ששבה לשליטת הצבא רק לאחר חמישה ימים[4].

בבריטניה ובמלה"ע השנייהעריכה

בהמשך שנת 1938 עצר הרצוג את לימודיו בישיבה ויצא ללימודי משפטים, תחילה בבית ספר אנגלי למשפטנות שנבנה בידי רשויות המנדט בירושלים, ובהמשך יצא ללמוד בממלכה המאוחדת באוניברסיטאות לונדון וקיימברידג' ביוניברסיטי קולג'. תחילה התגורר בבית דודו קודם השכיר דירה בת דר אחד. אחת, בעת מפגש ארגון הסטודנטים היהודים בלונדון, הגן הרצוג על עמדת הציונות בוויכוח מול נציג תנועת הארגון הטריטוריאלי היהודי, שדגל בכך שפתרון השאלה היהודית יבוא דרך ריכוז אוכלוסין בטריטוריה קבועה אך לא בהכרח התיישבות בארץ ישראל. בוויכוח דומה התנצח מול סטודנטים קומוניסטים. כל עת למד באוניברסיטה הוסיף הרצוג להעמיק בקשריו עם ארגוני סטודנטים למיניהם. הוא נשלח מטעם אגודות סטודנטים למטרות ייצוג שונות באירועים ואחת אף העביר הרצאה בדבר ההיסטוריה של הציונות. בנוסף השתתף בוועידות של "פדרציית הסטודנטים היהודית בבריטניה."

לנוכח מדיניות הפיוס, הרצוג התגייס לאימונים בצבא הבריטי במסגרת עתודה אקדמאית. בספטמבר 1939, פלישת גרמניה הנאצית לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה מימשו את חששותיו של הרצוג. במהלך הקרב על בריטניה, החל מיולי 1940, החל הבליץ - סדרת הפצצות אסטרטגיות מעל ערי בריטניה הגדולות. בעקבות הבליץ הועבר מוסד הלימודים האוניברסיטאי לעיירה אבריסטווית' (Aberystwyth) אשר בוויילס. בדצמבר 1940 התמנה לגזבר פדרציית הסטודנטים וקידם עיתון מטעמה שקרא לסטודנטים יהודים שלא להיענות לארגונים קומוניסטים. ב-1941 קיבל תואר בוגר במשפטים בסיום חוק לימודיו, וב-1942 הוסמך כעורך דין. בינואר התמה ליושב ראש פדרציית הסטודנטים.

בנובמבר 1942 השלים את תקופת התמחותו המקצועית בעריכת דין ועמד להתנדב לשירות צבאי במלחמה. בעת שירותו בצבא הבריטי קיבל את הכינוי ויויאן (גרסה אנגלית של חיים), שליווה אותו בשארית חייו. בדצמבר 1942 התגייס לצבא הבריטי ולמד באקדמיה הצבאית המלכותית סאנדהרסט. סמוך לגיוסו החל מפנה במלחמה לנוכח קרב אל-עלמיין השני, קרב מידוויי וקרב סטלינגרד. בסוף לימודיו הצבאיים ניתנה לו דרגת לוטננט שני (מקביל לסג"ם) והוא צוות לשירות כקצין מודיעין בשריון. תחילה הוטל עליו לחקור שבויים גרמנים ובהמשך הוצב במפקדתו של לוטננט-גנרל אלן גורדון קנינגהם בבלפסט, איפה שהיה חשד מפני התקוממות של הצבא האירי הרפובליקני (IRA)[5]. הרצוג השתתף בפלישה לנורמנדי ובכיבוש גרמניה[6]. הרצוג שירת בדיוויזיה המשוריינת "גארדס" ששחררה את בריסל ב-30 בספטמבר 1944. לאחר שחרורה של בריסל יצא הרצוג לחופשה בת מספר חודשים במהלכה ביקר את בני משפחתו בצרפת.

בשובו מהחופשה לקח חלק בתכנון מבצע "פלאנדר" לחציית הריין במסגרת פלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה. במבצע היו מעורבות הארמייה הבריטית השנייה, הארמייה הקנדית הראשונה והארמייה האמריקאית התשיעית, ופילדמרשל ברנרד מונטגומרי היה למפקד הראשי על המבצע. עם חציית הנהר החלה תנועה של הכוחות צפונה לעבר העיר ברמן. במהלך הקרב על העיר נפל פגז בקרבת הרצוג, ששמיעתו באוזן שמאל נפגעה לצמיתות. השתתף בשחרור מחנה הריכוז ברגן-בלזן ונפצע בקרבות ליד העיר ברמן. כקצין מודיעין, הוא נכח ברגע בו נשבה מפקד האס אס היינריך הימלר ונלקח לחקירה. בסופה של המלחמה באירופה, צוות לוועדת ארגון צבאית שמטרתה להסדיר את שרתי המודיעין הצבאי בשטחי גרמניה שהוטלו תחת חסות בריטית לאחר המלחמה. בהמשך התמנה הרצוג למפקד יחידת ביטחון של חי"ר בבראונשווייג, חבל סקסוניה התחתונה.

שיבה לארץ ונישואים לאורהעריכה

בעת נשא במשרה צבאית בשירות בריטניה, הרצוג שיתף פעולה בסתר עם המוסד לעלייה ב', ארגון מטעם ההגנה שקידם את ההעפלה לארץ ישראל. בינואר 1946 הועלה לדרגת מייג'ור והתמנה לאחראי המודיעיני באזורי ברמן ושטאדה. בספטמבר השתתף בחגיגות ראש השנה ה'תש"ז עם מעט היהודים שנותרו תושבי המבורג. לאחר היסוסים רבים בהקשר של לאן לפנות ולהמשיך הלאה בדרכו, החליט הרצוג לדחות כל הצעת קידום בריטית ולשוב לארץ ישראל.

קודם שובו לארץ ישראל, בדרכו לביקורים אצל משפחתו היושבת בירושלים, נהג להשתכן בבית משפחת אמב"ש באסמאעיליה, ממלכת מצרים. בעודו שם, פגש לראשונה באורה אמב"ש, רעייתו לימים. לפי עדותו האישית, מצא בה "אהבה ממבט ראשון". הם נהגו לצאת לחופשות בשווייץ ובאחת מהן הציע חיים נישואין לאורה. באוקטובר 1946, בתום לימודיה, עלתה אורה לארץ ישראל. באותה שנה נבחרה להשתתף במחזור הראשון של בית הספר לדיפלומטים שהקימה הסוכנות היהודית. בשנים אלו הייתה אורה גם חברת ההגנה. בפברואר 1947, לאחר שחרורו הרשמי משירות, שב הרצוג לארץ ישראל. הרצוג התמנה לראש אגף הביטחון במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, תחת פיקוחו של משה שרתוק (שרת). עוד באותה השנה נישאו חיים ואורה בל"ג בעומר[7].

במסגרת תפקידו בשירות הסוכנות היהודית, היה הרצוג אחראי על המעקב אחר ועדת אונסקו"פ שהמלצותיה בפני האומות המאוחדות על אודות ארץ ישראל המנדטורית הובילו לתוכנית החלוקה. מפקד ש"י (שירות הידיעות; יחידת המודיעין של ההגנה), דוד שאלתיאל, הוא שציוות את הרצוג לשאת בתפקיד. שבוע לאחר חתונת חיים ואורה, הוגש דו"ח ועדת אונסקו"פ לאו"ם ב-14 במאי לקראת הצבעה. על תוכנית החלוקה שנרשמה בדו"ח נודע ליישוב דרך מאמצים מודיעיניים שקידם הרצוג שכללו בין לבין האזנות לטלפונים וקריאת פיסות ניירת שנזרקו לפחי אשפה.

מלחמת העצמאות ושירותו הצבאיעריכה

 
אסף שמחוני וחיים הרצוג עם חייל ירדני, קובעים את גבול הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן, חלק מהקו הירוק.
 
חיים הרצוג בעת כהונתו כנספח צה"ל בוושינגטון.
 
אלוף מאיר עמית (מימין) מחליף את אלוף חיים הרצוג בתפקיד ראש אמ"ן 1962.

מלחמת העצמאותעריכה

  ערך מורחב – המערכה על ירושלים במלחמת העצמאות

בתחילת מלחמת העצמאות, התמנה הרצוג לראש אגף ביטחון וקצין קישור בירושלים. מחד היה מקשר בין ההגנה לשלטונות הבריטיים ומאידך עבד עם הש"י. הרצוג נמען עם מספר מפקדים בריטיים המוצבים בירושלים ופעל למנוע התלקחות של תקריות צבאיות בין כוחות בריטיים לכוחות היישוב. בכדי לשפר את תפקוד ההגנה לקראת האפשרות של מלחמה סדירה מול צבאות ארצות ערב, החל דוד בן-גוריון לקדם בתפקידיהם קצינים ששירתו בצבא בריטניה במהלך המלחמה. משאבים רבים הופנו לשיפור מערך המודיעין. ב-20 בפברואר נפתח קורס קצונה לשירות המודיעין, והרצוג לקח חלק בפיקוד על הקורס.

במרץ הגיעה לארץ משלחת ביצוע מטעם האו"ם שמטרתה לוודא את מימושה של תוכנית החלוקה. בעקבות הגעתה מונה הרצוג לקשר הסוכנות היהודית עם המומחה הצבאי של המשלחת, הקולונל הנורווגי רגנואלד אלפרד רושר-לונד. לפי דרישת בן-גוריון דרש הרצוג מלונד שהאו"ם ישלח כוח בן שתי דיוויזיות לנגב למימוש תוכנית החלוקה (רוב הנגב נפל באותה העת לשליטת סניף של האחים המוסלמים). לונד הבהיר כי מהלך שכזה אינו סביר וטען כי על היישוב לשקול מחדש את חלוקת כוחותיו בשטח בין מטרות אסטרטגיות למטרות שבראש ובראשונה מהוות נושא חשיבות פוליטי. בני הזוג הרצוג עבדו בבית המוסדות הלאומיים כאשר ב-15 במרץ התפוצצה מכונית תופת בקרב בניין המוסדות[8]. חיים, שעבד בלשכתו של בן-גוריון, לא נפגע ורץ לחפש את אשתו אורה, שעבדה בלשכתו של ראש חיל המדע, אהרן קציר. חיים מצא את אורה פצועה ופינה אותה לבית חולים. במרץ התממשו חששותיהם של הרצוג ולונד כאשר ארצות הברית נסוגה מתמיכתה בתוכנית החלוקה ועברה לתמוך במשטר נאמנות מטעם האו"ם. בכך נוצר מצב שהקמת ממשלה זמנית עלולה להשיג אך ורק את תמיכת הגוש המזרחי.

בעקבות הכרזת העצמאות ב-14 במאי, החלו ההגנה והאצ"ל במבצע קלשון להשתלטות על השטחים בירושלים שפונו על ידי החיילים הבריטים הנסוגים עם סיום המנדט. לפי דרישת מנהיגי יושביה הערבים של ירושלים, ב-19 במאי הורה עבדאללה הראשון, מלך ירדן, ללגיון הערבי, לנוע לעבר מערב ירושלים. בן-גוריון הורה לרמטכ"ל יעקב דורי להקים את חטיבה 7 שמטרתה לפרוץ את דרך בורמה לירושלים ולמנוע את נפילתה לידי צבאות ערב. הרצוג התמנה לשרת כקצין המבצעים והמודיעין של חטיבה 7, והשתתף בקרבות לפריצת הדרך לירושלים ובקרבות לטרון[9]. במהלך מבצע בן נון א' ספג צה"ל מפלה צבאית, שרובה נגרמה בעקבות כשל מודיעיני[10]. הרצוג היה קצין המודיעין של החטיבה, אך התמנה לתפקיד רק יום קודם לכן והתברר מאוחר יותר כשל בהעברת המידע על פריסת הלגיון הערבי דרך ש"י לידיעת החטיבה. גם מבצע בן נון ב' בסוף החודש עלה בתוהו ובתחילת יוני הסתיים מבצע יורם בגורל דומה. הרצוג ניצל את היוזמה שנקט צה"ל במבצעים אלו למצוא דרך עקיפה לפרוץ את ירושלים מדרך בורמה[11]. הרצוג וידא כי עיתונאים יפיצו שישראל פרצה את הדרך לירושלים הנתונה תחת מצור עוד קודם החלה ההפוגה הראשונה ב-11 ביוני.

ביולי 1948 השתתף בהקמת אגף המודיעין (מחלקה באותה תקופה), ומדצמבר 1948 עד אפריל 1950 עמד בראש מחלקת המודיעין במטה הכללי לפי מינויו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון[6]. לפי קביעתו המקורית של בן-גוריון, על אגף המודיעין, הוא שירות הידיעות הצבאי (במקור נקרא שירות מודיעין: ש"מ), מוטלות הסמכויות הבאות: "יש להקים שרות ידיעות צבאי על ידי המטה (המטכ"ל) תחת ראשות איסר (בארי) וויויאן (הרצוג). הש"י הצבאי יהיה אחראי לביטחון (זהירות), צנזורה ואנטי ריגול (סיכול ריגול)[12]." במקור התמנה בארי לראש אגף המודיעין החדש, אך עד מהרה הוכתם שמו ושמה של היחידה בעקבות פרשת הוצאתו להורג של מאיר טוביאנסקי בחשד לריגול על לא עוול בכפיו. בארי הודח מתפקידו והורד לדרגת טוראי. סגנו, הרצוג, מונה למפקד החדש של אגף המודיעין לפי מינויו של בן-גוריון.

לאחר המלחמהעריכה

לאחר מינויו לתפקיד ראש אגף המודיעין, הסכימו הרצוג וראש המוסד, ראובן שילוח, כי יש להקים גוף מטעם בין סוכנויות המודיעין על מנת למנוע טעויות קטלניות. באפריל 1949 הוקמה "ועדת תיאום" בראשותו של שילוח, שבדיוניה נכחו הרצוג, איסר הראל, ראש השב"כ, ובוריס גוריאל, מנהל המחלקה המדינית במשרד החוץ[13].

במאי 1950 קיבל רישיון לעסוק בעריכת דין[14]. החל מאפריל 1950 ועד שנת 1954 שימש כנספח צבאי בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. בעת היותו נספח בוושינגטון היה מקורב לשגריר ישראל בארצות הברית, גיסו אבא אבן. הרצוג התמקד בתפקידו במילוי תפקיד של ייצוג ישראל אל מול הרשויות האמריקאיות וטיפח היכרות אישית עם ראשי הממסד הביטחוני דרך פגישות רשמיות ולא רשמיות כאחד[15]. באותה העת היו היחסים בין ישראל לארצות הברית קרים, כאשר ממשל דווייט אייזנהאואר נקט עמדה של ריחוק מישראל במטרה לחזק את קשרי ברית בגדאד ויחסיה של ארצות הברית עם ארצות ערב. רק ב-1957, כאשר החלה להתבהר חשיבותה האסטרטגית של ישראל לאינטרס האמריקאי, הממשל החל לשנות את מדיניותו. עד אז, הממשל חשד שקבוצות יהודיות ופרו-ישראליות באמריקה, מייצגות "הלובי הישראלי בוושינגטון", חותרות מתחת לו. על בסיס חשד זה, גורמים ישראלים ויהודים רבים בארצות הברית היו תחת מעקב[16]. הרצוג גם כן היה נתון למעקב מתוך חשש שהוא מנסה לגנוב סודות של תעשיות ביטחוניות אמריקאיות. מתוך כך, מחלקת המודיעין של צה"ל הגיעה למסקנה שיהיה עדיף להשיבו לישראל, והרצוג עצמו תמך בהחלטה[17].

ב-15 בנובמבר 1954, לאחר שחזר לישראל באוקטובר באותה השנה[18], מונה למפקד מחוז ירושלים[19], תפקיד בו כיהן בשנים 1954–1957.

במהלך "הפרשה", כונה הרצוג בשם "הקצין הגבוה". מעורבותו בעסק הביש אינה ידועה ונשארה חסויה עד היום.

אלוף פיקוד דרום ומפקד אמ"ן בשניתעריכה

ביולי 1957 מונה לראש מטה פיקוד הדרום, ועם מינויו של חיים לסקוב לרמטכ"ל מונה בינואר 1958 לממלא מקום אלוף פיקוד הדרום[20] תפקיד בו כיהן עד יולי 1958, עת הוחלף באברהם יפה. ב-1959 מונה שנית לראש אגף המודיעין. ב-1962 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. הרצוג היה אמור להיות אחד השופטים במשפטו של יששכר שדמי על אחריותו בטבח כפר קאסם, אך ביקש להשתחרר מהתפקיד מאחר שהוזמן להעיד מטעם ההגנה[21].

לאחר השחרור מצה"לעריכה

 
חיים הרצוג, 1969, כינוס מפלגת רפ"י, מאוספי הספרייה הלאומית.

לאחר שפרש הרצוג מצה"ל במאי 1962, נתמנה לנציגו של סר אייזק וולפסון בישראל, כיהן כמנכ"ל בחברת ג.א.ס בשליטתו ויושב הראש הראשון של "החברה לאלקטרוניקה ישראל" (לימים, "ECI Telecom")[22][23].

פעילות פוליטית מוקדמתעריכה

בשנת 1965 נמנה עם מקימי רפ"י, והיה מזכיר סניף תל אביב של המפלגה. בנובמבר 1967 היה מתומכי הקמת המערך[24] והתמודד מטעמו בבחירות לכנסת השביעית. כיהן כנשיא וראייטי, ונשיא אורט ישראל.

במלחמת ששת הימיםעריכה

 
האלוף במיל' הרצוג (מימין) עם דוד בן-גוריון בכותל המערבי אחרי הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

ב-28 במאי 1967, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, נתן הרצוג שיחות פרשנות יומיות ב"קול ישראל", שחיזקו את רוחו של הציבור בישראל. בין השאר אמר, ב-1 ביוני: "אילו הוטל עלי לבחור הלילה בין האפשרות להיות טייס מצרי התוקף את תל אביב, ובין האפשרות להיות אזרח בתל אביב - הייתי בוחר, מטעמים של ביטחוני האישי, באפשרות השנייה"[25]. קטעי הקריינות שלו בזמן מלחמת ששת הימים הונצחו על תקליט, שהיה לרב-מכר. עם תום המלחמה מונה כמושל צבאי ראשון של הגדה המערבית, שכללה אז גם את מזרח ירושלים. הוא התמנה לראש מנהל הגדמ"ע עוד לפני המתקפה הירדנית בבוקר ה-5 ביוני, מתוך הערכת האפשרות של השתלטות ישראלית על הגדה[26]. הוא כיהן בתפקיד פרק זמן קצר[27]. במלחמת יום הכיפורים חזר לעודד את הציבור בשיחות פרשנות יומיות ברדיו.

עריכת דיןעריכה

בשנת 1972 נמנה עם מקימי משרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות', שלימים הפך למשרד הגדול בישראל. בין השאר יצג את חברת סנוקרסט בבג"ץ שהגישה נגד עיריית בני ברק שסירבה לתת לה רישיון עסק[28], ואת ליידי איבון קוקריין, בת למשפחת סורסוק הלבנונית, בתביעה נגד האפוטרופוס לנכסי נפקדים שיחזיר לה נכסים שהופקעו ביפו, חיפה ועמק יזרעאל[29].

שגריר ישראל באו"םעריכה

בשנים 19751978 כיהן כשגריר ישראל באו"ם. ב-10 בנובמבר 1975, במהלך כהונתו, התקבלה בעצרת הכללית של האו"ם ההחלטה המשווה את הציונות לגזענות. בנאום התגובה שלו קם הרצוג והגדיר את ההחלטה כגזענית, והבהיר לשגרירים השונים כי הם ישאו באחריות לשואה הבאה שתפרוץ בעקבות ההחלטה. בסוף הנאום הוא אמר "עבורנו, העם היהודי, זו אינה יותר מפיסת נייר, ונתייחס אליה בתור שכזו", וקרע את נייר ההחלטה לשניים[30].

לימים כלל צוות היסטוריונים בריטים בראשות סיימון סבאג מונטיפיורי נאום זה בין 50 הנאומים הגדולים בהיסטוריה, לצד נאומים של מרטין לותר קינג, נלסון מנדלה, וינסטון צ'רצ'יל וג'ון קנדי[31].

נשיא מדינת ישראל (1983–1993)עריכה

הבחירות לנשיאות המדינה ב-1983עריכה

 
קריקטורה של הרצוג כנשיא המדינה, שלמה כהן.
 
המועמדים לתפקיד נשיא מדינת ישראל בשנת 1983: פרופ' מנחם אלון (קואליציה) וח"כ חיים הרצוג (אופוזיציה) במשכן הנשיא בירושלים.

בשנת 1981 נבחר כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בנובמבר 1982 לקה בהתקף לב מסיבי, אך התאושש ממנו[32]. בשנת 1983 התמודד על תפקיד נשיא המדינה מול מועמד הימין והקואליציה, שופט בית המשפט העליון מנחם אלון. בהצבעה, שהתקיימה ב-22 במרץ, ניצח הרצוג ברוב של 61 קולות מול 57 קולות שקיבל אלון. הרצוג נשבע אמונים כנשיא השישי ב-5 במאי 1983. הוא כיהן בתפקיד זה עד מאי 1993 (לאחר שנבחר ללא מתנגדים לקדנציה שנייה ב-1988).

בשנת 1984, לאור תוצאות הבחירות לכנסת האחת עשרה, הפעיל את מלוא השפעתו כנשיא על ראשי הסיעות בכנסת למען הקמת ממשלת אחדות לאומית, עד שזו הוקמה לבסוף, בראשותו של שמעון פרס, שהוחלף בהסכמה על ידי יצחק שמיר כעבור שנתיים, בהסדר שכונה "הרוטציה".

פרשת קו 300עריכה

  ערך מורחב – פרשת קו 300

בשנת 1986 העניק חנינה למעורבים בפרשת קו 300, עוד קודם להגשתו של כתב אישום – אחד המקרים הבודדים בתולדות המדינה שבו נשיא המדינה נתן חנינה לאדם אשר טרם נשפט והורשע. בעקבות צעד זה התעורר דיון ער בסוגיית סמכות החנינה של הנשיא.

 
נשיא המדינה חיים הרצוג בוחן ספר תורה בבית הכנסת הישן בשכם, בביקור אצל הקהילה השומרונית.

עוד ב-1986, מומש הסכם הרוטציה של ממשלת האחדות והעברת ראשות הממשלה משמעון פרס ליצחק שמיר (אשר במקביל התחלפו במשרת שר החוץ). בטקס השבעתו של שמיר לראשות הממשלה נעדר פרס מפאת פגישה דיפלומטית עם נשיא מצרים חוסני מובארכ בקהיר. הרצוג זעם על כך והטיח בפרס: "הייתה זו התנהגות לא-נאותה מצד פרס. שמיר היה עכשיו ראש הממשלה... פרס, כממלא מקומו, היה צריך להיות שם. והבריחה לקהיר הייתה ניסיון בוטה להתעלם מהעובדה ששמיר הוא ראש הממשלה[33]."

ביקורים בגרמניה ובארצות הבריתעריכה

באפריל 1987 היה לנשיא ישראל הראשון שביקר בגרמניה, ובנובמבר של אותה שנה היה לנשיא ישראל הראשון שערך ביקור רשמי בארצות הברית[34] (נשיאים קודמים ערכו ביקורים לא רשמיים בארצות הברית).

"התרגיל המסריח"עריכה

במרץ 1990, בעקבות נפילת ממשלתו של יצחק שמיר בהצבעת אי-אמון בכנסת, הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על שמעון פרס, ובכך עורר את זעם הליכוד. פרס נכשל במשימה זו, ושמיר שב והרכיב ממשלה. הפרשה כולה זכתה לכינוי "התרגיל המסריח".

ב-1993 החליף אותו בכס הנשיאות עזר ויצמן.

פרישתו וערוב ימיועריכה

חיים הרצוג נפטר ב-17 באפריל 1997, י' בניסן ה'תשנ"ז, בגיל 79. הלווייתו נערכה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, שבירושלים.

הותיר אחריו את אשתו אורה (אחותה של סוזי אבן, אשתו של אבא אבן) ואת ארבעת ילדיו: יואל (הנשוי לבתו של המיליארדר נסים גאון מז'נבה), תא"ל מיכאל (מייק) (שגריר ישראל בארצות הברית, לשעבר מזכיר צבאי לשר הביטחון מופז וראש המטה של אהוד ברק), יצחק (נשיא מדינת ישראל ולשעבר יושב ראש הסוכנות היהודית, חבר הכנסת, יו"ר האופוזיציה ושר בממשלות ישראל) ורונית (פסיכולוגית קלינית).

עץ משפחת הרצוגעריכה

ליבה-מרים לבית סירוביץ
 
יואל לייב הלוי הרצוג
 
שמואל יצחק הילמן
 
חיה-שיינה לבית פוקמפנר
 
יחיאל מיכל שטיינברג
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחק אייזיק הלוי הרצוג
 
 
 
שרה הרצוג
 
שמחה אמב"ש
 
לאה אמב"ש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פנינה הרצוג
 
יעקב הרצוג
 
חיים הרצוג
 
אורה הרצוג
 
סוזי אבן
 
אבא אבן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צביה ברין
 
שאול אפק
 
אורי אפק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נסים גאון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מיכל הרצוג
 
יצחק הרצוג
 
מיכאל הרצוג
 
רונית הרצוג
 
יואל הרצוג
 
מרגרט הרצוג
 
 
 


הוקרהעריכה

 
חיים הרצוג במדי אלוף צה"ל. עטיפת תקליטור שיחות עם חיים הרצוג בימי הכוננות ומלחמת ששת הימים.
 
שלט המציין את מקום הולדתו של הרצוג בשדרות קליפטון 185 בבלפסט. במהלך מבצע צוק איתן נזרקו חפצים על השלט, ולבסוף עקב חשש לחיי התושבים המתגוררים בבית הוא הוסר[37].

כתביועריכה

בין הספרים שחיבר הרצוג:

  • יהדות, משפט ומוסר (עורך, באנגלית, 1974)
  • מלחמת יום הדין (1975)
  • מלחמת התנ"ך (עם מרדכי גיחון, 1978)
  • לפני אומות העולם (1979)
  • עם כלביא יקום (1983)
  • מאריות גברו (1991)
  • בין חול לקודש (1992)
  • דרך חיים - סיפורו של לוחם, דיפלומט ונשיא (אוטוביוגרפיה), הוצאת ידיעות אחרונות, 1997

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, הרבנות הראשית לישראל, אתר ממשלת ישראל, ‏05.07.2018
  2. ^ Former Israeli President Herzog dies, CNN, 17.4.1997
  3. ^ הסדרה להנצחת נשיאי ישראל וראשי ממשלותיה. עורכי הסדרה ימימה רוזנטל, חגי צורף, ערך את הכרך וכתב מבואות: ארנון למפרום, חיים הרצוג הנשיא השישי: מבחר תעודות מפרקי חייו (1997-1918), ירושלים: הוצאת ארכיון המדינה, תשס"ט (2009), עמ' 3
  4. ^ יהושע פורת, ממהומות למרידה: התנועה הלאומית הערבית-הפלסטינית 1929 – 1939, תל אביב-יפו: הוצאת עם עובד, 1978, עמ' 284
  5. ^ רוזנטל, צורף, הנשיא השישי, ארכיון המדינה, 2009, עמ' 12
  6. ^ 1 2 תולדות חייהם של מפקדי צה"ל - אלוף משנה חיים הרצוג, דבר, 27 בינואר 1958
  7. ^ רוזנטל, צורף, הנשיא השישי, ארכיון המדינה, 2009, עמ' 27
  8. ^ השבוע לפני 70 שנה: מכונית תופת בבניין הסוכנות היהודית, "פצצת האטום" הישראלית ותינוק בהתעמלות בוקר, MyHeritage Blog, ‏2018-03-15
  9. ^ במהלך הקרבות על פריצת דרך בורמה צוות גדוד של חטיבת אלכסנדרוני לחטיבה 7.
  10. ^ מבצע בן נון – קרבות לטרון, אתר חטיבת אלכסנדרוני
  11. ^ רוזנטל, צורף, הנשיא השישי, ארכיון המדינה, 2009, עמ' 43
  12. ^ יוסי מלמן, מרגלים לא מושלמים: המבצעים הגדולים של המוסד והמודיעין הישראלי; פרשות הריגול והתקלות שהדהימו את העולם, הוצאת תכלת, 2020, עמ' 13 (מתוך יומנו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון, ב-7 ביוני 1948)
  13. ^ מלמן, מרגלים לא מושלמים, 2020, עמ' 20
  14. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 1 ביוני 1950
  15. ^ רוזנטל, צורף, הנשיא השישי, ארכיון המדינה, 2009, עמ' 89
  16. ^ אברהם בן-צבי, מטרומן ועד אובמה: עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית–ישראל, תל אביב: ידיעות ספרים, 2011, פרק 1: העשור הקר, 1948–1957
  17. ^ מלמן, מרגלים לא מושלמים, 2020, עמ' 74
  18. ^ אנשים ומוסדות, דבר, 20 באוקטובר 1954
  19. ^ אלוף משנה ח. הרצוג מפקד מחוז ירושלים, דבר, 17 בנובמבר 1954
  20. ^ אלוף ח. לסקוב נתמנה רמטכ"ל, דבר, 27 בינואר 1958
  21. ^ אלוף משנה הרצוג יעיד במשפט שדמי, דבר, 11 בפברואר 1959
  22. ^ אלוף ח. הרצוג - נציג אייזק וולפסון בארץ, דבר, 11 במאי 1962
  23. ^ דוד ליפקין, הוקם מטה תעשייתי משותף לכלל ולגאס, דבר, 25 בפברואר 1970
  24. ^ שאול בן-שמחון, בעד עצמאות רפ"י, דבר, 30 בנובמבר 1967
  25. ^ חיים הרצוג, דרך חיים, הוצאת משכל, 1997, עמ' 216
  26. ^ בני מוריס, קורבנות: תולדות הסכסוך הציוני־ערבי 1881–2001, פתח תקווה: ספריית אופקים, 2004, עמ' 296
  27. ^ החל מ-23 ביוני מתייחסים עיתוני התקופה אל אלוף פיקוד המרכז עוזי נרקיס בתור מושל הגדה
  28. ^ בג"ץ 517/72 - סנוקרסט (ישראל) בע"מ נ' ראש העיר בני-ברק,
  29. ^ דן ארקין, ליידי קוקריין זכתה, אחרי 30 שנה, במאבק על "אדמותיה האבודות" ביפו ובחיפה, מעריב, 29 באוגוסט 1980
  30. ^ נאום הרצוג בעצרת הכללית של האו"ם - ארכיון המדינה בערוץ ארכיון המדינה באתר יוטיוב
  31. ^ נאום הרצוג באו"ם - מהחשובים בהיסטוריה, באתר ynet, 26 ביוני 2007
  32. ^ אמירה לם, לילות בוז'י, 7 ימים, ידיעות אחרונות, 28 ביולי 2017
  33. ^ חיים הרצוג, דרך חיים - סיפורו של לוחם, דיפלומט ונשיא, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997, עמ' 407
  34. ^ חיים הרצוג – הנשיא השישי של מדינת ישראל
  35. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
  36. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  37. ^ Gerry Moriarty, Plaque honouring former Israeli president removed in Belfast, The Irish Times (באנגלית), plaque-honouring-former-israeli-president-removed-in-belfast אייריש טיימס, 12 באוגוסט 2014.
חיים הרצוג - תבניות ניווט