פאבל ציציאנוב – הבדלי גרסאות

ציציאנוב נולד ב[[מוסקבה]] והיה בן למשפחת האצולה הגאורגית, [[ציצישווילי]]. בשנת [[1794]] הוא השתתף כמפקד ב[[מרד קושצ'ושקו]] שהתרחש ב[[פולין]] וב[[ליטא]], וב[[מלחמת רוסיה-פרס (1813-1804)|מלחמת רוסיה-פרס, 1804-1813]]. עקב הצלחתו בדיכוי המרד הפולני, יכולות הניהול שלו, והיותו צאצא למשפחה גאורגית מתבוללת שהתיימר להכיר את המנטליות של תושבי ה[[קווקז]], מונה, ב-[[9 בספטמבר]] [[1802]], על ידי [[אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה|אלכסנדר הראשון]], לנציב העליון של [[מלכות המשנה של הקווקז]], ולמעשה לראש צבא האימפריה הרוסית ב[[גאורגיה]]. על פי גישתו, הדיפלומטיה הטובה ביותר בקווקז "הוא הכוח". יחד עם זאת נאלץ, בתקופת פעילותו כנציב, לקיים משא ומתן עם השליטים המקומיים, כדי להכפיף אותם למרותה של האימפריה הרוסית.

 

 

בפברואר [[1803]], הגיע ציציאנוב ל[[טביליסי]] והתפנה מיידית לביצורה של העיר ולתכנון פעולות תגמול כנגד ה[[לזגינים]] ש[[לקיאנובה|פשיטות הביזה שלהם בגאורגיה]] התגברו עם מותו של [[גיאורגי השנים עשר, מלך גאורגיה|גיאורגי השנים עשר]]. בסוף אותה שנה, ב-[[2 בדצמבר]], הוא חתם על הסכם עם [[נסיכות אודישי]] ([[סמגרלו]]) המעניק לה את הגנתה וחסותה של האימפריה הרוסית, וב-[[3 ביולי]] [[1804]] חתם הסכם דומה עם [[נסיכות גוריה]]. ב-[[25 באפריל]] [[1804]], בוועידת אלזנאורי, הכריח ציציאנוב, את [[סולומון השני]], מלך [[ממלכת אימרתי]], להיכנע לשעבוד ה[[האימפריה הרוסית|רוסי]] ולהכריז על ממלכת אימרתי כמדינת חסות של [[האימפריה הרוסית]]. זאת לאחר שהוביל את צבאו לתוך הממלכה.