היסטוריוגרפיה – הבדלי גרסאות

 

==המקורות לכתיבת היסטוריה==

מוקד תשומת הלב של ההיסטוריוגרפיה הוא בשימוש שעושים היסטוריונים במקורות [[מקור ראשוני|ראשוניים]] — פריטים או תיאורים בני התקופה — במהלך כתיבת התיאור ההיסטורי. כתיבת היסטוריה היא למעשה שורה של בחירות מושכלות של ה[[היסטוריון]] באילו מקורות ראשוניים או [[מקור שניוני|שניוניים]] להשתמש, באיזה היקף ובתוך איזו מערכת התייחסות. לדוגמה, תוכנו של ספר על תולדות [[מלחמת העצמאות]] עשוי להיות שונה מאוד אם יסתמך בעיקר על ראיונות עם מפקדי [[צבא]] וחיילים ישראליים, עיון ב[[ארכיון|ארכיונים]] ישראלים וערבים, ראיונות עם [[אזרח]]ים ישראלים וערבים באותה תקופה, מקורות זרים או כולם גם יחד.

 

גם היקף השימוש במקורות השונים עשוי להשפיע במידה ניכרת על תוכן הדברים. לדוגמה, בספר "[[עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי]]" של [[ויליאם שיירר]] ניתן מקום נרחב ליומניו של [[גליאצו צ'אנו|הרוזן צ'אנו]], חתנו של [[בניטו מוסוליני|מוסוליני]]. דבר זה, יוצר רושם שלצ'אנו הייתה חשיבות רבה מזו שככל הנראה הייתה לו. בכיוון הפוך, חשיפת יומניו של [[יוזף גבלס]] בשנים האחרונות השפיעה במידה ניכרת על החשבתו היחסית של שר ה[[תעמולה]] ה[[נאצי]]ת בתאוריהם של היסטוריונים כמו [[איאן קרשו]], שפרסמו מחקרים על [[גרמניה הנאצית|רייך השלישי]] ב[[שנות התשעים]] של [[המאה ה-20]], ובראשית [[המאה ה-21]]. השימוש במקור כלשהו רק בגלל זמינותו גורמת להטיה לא רצויה בדגשים בתיאור מהלך האירועים, לעיתים ללא החלטה ברורה מצד ההיסטוריון בנוגע למידת [[אמינות|אמינותו]] של המקור או ניסיון לאזן את הטייתו.

 

היבט אחר של היקף שימוש קשור ביחסי ההיקף בין מקורות שונים ומנוגדים. אצל היסטוריונים של [[העולם העתיק]], לדוגמה, מקובל לתאר את הצדדים החיוביים והשליליים לכאורה אצל אדם. ההיסטוריון הקדום [[פלוטרכוס]] יכול לתאר איש שם מסוים כמי שאמרו עליו שהיה נגוע ב[[צרעת]] ובזימה, ומאידך כמי שאמרו עליו שהיה חנון וחסוד ואיש [[ספרות]] ו[[שירה]]. עובדתית, הטענה הראשונה, השנייה, אף אחת מהן או כל שילוב של חלק מהן עשויים להיות נכונים, ופלוטרכוס בחר מי מהן להבליט ומי מהן להבליע, באמצעות היקף ההתייחסות לסוג מסוים של טענות. היסטוריונים אחרים, עלולים להבליע עובדה מסוימת או לציינה כבדרך אגב ובמרומז, ולהרחיב בדיון בעובדה אחרת, ובכך ליצור הטיה ברורה באמצעות היקף ההתייחסות.

 

המקורות שבוחנת ההיסטוריוגרפיה היא מסגרת ההתייחסות, תפישת העולם והמטרות שאליהן כיוון ההיסטוריון. לדוגמה, כאשר קוראים את החיבור '''גרמניה''' של ההיסטוריון הקדום [[טקיטוס]], חשוב לדעת כי התיאור ההיסטורי של טקיטוס מושפע מאוד מהאידיאלים [[הרפובליקה הרומית|הרפובליקניים]] שלו, ומראייתו את הפשטות של ה[[שבטים גרמאנים|גרמאנים]] כאידיאל שיש לשאוף אליו. כאשר קוראים היסטוריון [[מרקסיזם|מרקסיסטי]], היסטוריון פוליטי או היסטוריון מ[[אסכולת האנאל|אסכולת ה"אנאל"]], גם כאן קיימת השקפת עולם המשפיעה במידה ניכרת על אופן הצגת הדברים.