זיקת הנאה בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הצלת 1 מקורות והוספת 0 לארכיון.) #IABot (v2.0.1
מ ←‏פתיח: תקלדה
שורה 4:
הפסיקה והחוק מפרטים מתי אדם זכאי ליהנות מזיקת הנאה בנכס שאיננו בבעלותו, וכן מתי הנאה זו מוקנית לא רק לאדם אלא גם לנכס שבבעלותו (באופן שהוא רשאי להעבירה הלאה בעת מכירה).
 
בעיקרון, זיקה מקנה זכויות בקרקע פרטית של הזולת או בקרקע המוגדרת רכוש משותף בבניין, כשהחוק מפריד בין שני אלו לזיקה שנוצרת ב"מרקעימקרקעי ציבור". אמנם החוק מתיר לבטל את הזיקה, אך סעיף 96 (לחוק המקרקעין) קובע כי יש לפצות את מי שנהנה ממנה אם הביטול הסב לו נזק קנייני.
 
הפסיקה מבהירה את ההבדל בין זכות השמורה לבעל הנכס, וזכות השמורה לנכס עצמו (וניתן להעבירה). ההבדל נקבע כך, שכאשר השימוש "שירת את מקרקעי המשתמש בלא שלאישיותו של המשתמש הייתה השפעה על כך, תהא הזיקה הנרכשת מכח התיישנות זיקת הנאה "לטובת מקרקעין". לעומת זאת כאשר הזיקה משרתת את המשתמש באופן אישי, בלא קשר