|
הרמב"ן היה הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה מארבעת הרבדים של פירוש התורה על דרך ה[[פרד"ס]] זה לצד זה{{הערה|ישנם פרשנים שביארו רק אחד או שניים מהרבדים לאורך פירושם}}. ארבעת רבדים אלה, מקורם בחז"ל כגון במדרשי ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]] וה[[מדרשי הלכה|הלכה]].
*'''litteraliterהפשט''' - הפשט, הפירוש המילולי, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט מילות הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי-פיזיקלי.
*'''anagogiceרמז''' - רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתוב אחד על משנהו, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר. וכלשון הרמב"ן: "כל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכולם באים ללמד על העתיד". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
*'''allegoriceדרש''' - דרש, פרשנות [[אלגוריה|אלגורית]], בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית לאורך ההיסטוריה.
*'''mysticeסוד''' - סוד, ובלשון הרמב"ן "על דרך האמת", או "דרך האמת לאמיתו" בדרך זו מבאר הרמב"ן את הפסוקים בדרך הקבלה, דהיינו, הוא רואה את המקרא כחלק של, ורמז על הנהגת האל והיחסים השונים בין הספירות.
===פירושיו לתלמוד===
| 