דוד פרנקפורטר – הבדלי גרסאות

'''דוד פרנקפורטר''' ([[9 ביולי]] [[1909]] - [[19 ביולי]] [[1982]]) היה [[יהודי]] שהתפרסם לאחר שהתנקש בחייו של מייסד סניף התנועה ה[[נאצי]]ת ב[[שווייץ]].

דוד פרנקפורטר נולד בשנת ב-1909 בעיירה [[דארובאר]] ב[[קרואטיה]] של היום, אז בתחומי [[האימפריה האוסטרו-הונגרית]] ל[[משה פרנקפורטר|משה]], שכיהן כ[[רב ראשי|כרב הראשי]] של הקהילהבקהילת ולרבקה. בגיל 22 דוד החל ללמוד רפואת שיניים ב[[לייפציג]]. בשנת; ב-1931 המשיך את לימודיו ב[[פרנקפורט]] ב[[גרמניה]]. משם ברח ל[[ברן]], לאחר שמקומו במעבדה סומן ב[[מגן דוד]] והוא הרגיש שהטבעת מתהדקת סביב צווארו.

ב-[[4 בפברואר]] [[1936]] הגיע לביתו של [[וילהלם גוסטלוף]], מייסד התנועה הנאצית בשווייץב[[שווייץ]], בעירבעיירת הקיטהקייט [[דאבוס]] שב[[שווייץ]] וירה בו מספר5 יריות אקדחמאקדחו שגרמו למותו. גוסטלוף, אזרח שווייצרי, שמונה לתפקיד המנהיג האזוריהארצי - "גאולייטר", לאחר שהשביעשהצליח למעלהלהשביע מעל מ-5,000 אזרחים שווייצריים לכנאמני [[הרייך השלישי|רייך השלישי]], עשה נפשות לרעיון שעל שווייץ לחבור ל[[גרמניה]] והיה אחראי להפיכת דאבוס למרכז הנאציזם בשווייץ.

לאחר הרצח הסגיר פרנקפורטר את עצמו לידי המשטרה המקומית. משפטו נפתח בדצמבר [[1936]],; בציבור ובקרב היהודים הדעות על מעשה הרצח היו חלוקות. חלק מהציבור אהד אותו בשל העובדה שגוסטלוף היה נטע זר וגורם חתרני. רבים, ביניהם גם אביו של דוד, שללוגינו את הרצח כסותר ערכים יהודיים בסיסיים. שלטונות שווייץ, שהיו תחת צל הטרור של הנאצים שנשפו בעורפם, שפטוהו בחומרה וניסו להציג את מעשהוההתנקשות כמעשה פלילי גרידא ללא ההקשר הנאצי. התובע ד"ר פרידריך בריגר הסתייע אף בעורך הדין הנאצי גרים (Grimm) - מאנשיו של שר התעמולה הנאצי [[גבלס]] - שייצג את אשתו של גוסטלוף. סנגורו של פרנקפורטר היה ד"ר קורטי (Curti) שהסתייע בעו"ד יהודי צעיר בשם ד"ר פייט וילר. בית המשפט הטיל על פרנקפורטר שמונה עשרה שנות מאסר, שלילת זכויות אזרח וגירוש לצמיתות משווייץ לאחר ריצוי עונשו.

הנאצים, שרתחו מזעם, לא הגיבו לרצח ב[[פוגרום]], כיווןבגלל שהתאריךסמיכות היההזמנים בסמוךלמועד פתיחת ל[[אולימפיאדת ברלין (1936)]], ו[[היטלר]] חשש מכך שהאולימפיאדה תבוטלשתבוטל.

בתום המלחמה, ב-[[1 ביוני]] [[1945]], זכה פרנקפורטר ל[[חנינה]] ושוחרר מהכלא. הוא עלה ל[[ארץ ישראל]] המנדטורית ב[[אוניית מעפילים]] עם [[סרטיפיקט]] של ידידו, ד"ר פייט וילר. בהמשך הוא עבד כפקיד ב[[הסוכנות היהודית|סוכנות היהודית]] ובמשרדואחרי כן במשרד הביטחון.

דוד פרנקפורטר נפטר בשנת ב-[[1982]]. על שמו קרויים רחוב בעיר [[פתח תקווה]] וגן ציבורי ב[[רמת גן]].

דוד פרנקפורטר הוציא ספר בשם "נקם", שבו הוא מתעד את סיפורו, ומה שהוביל אותו למה שעשה.למעשה, ובו כתב בין היתר את הדברים הבאים:

:"נכנסה שנת 1933, היא שנת הפורענות בגרמניה. מרעידים ישבו היהודים אל מקלטי-הרדיו ומנו מספר לקולות הנאצים בבחירות... ההמונים הוכו בשגעון, התזזית יצאה בחינגה בראש חוצות. {{ללא החלפה|מיסקרים}} ותהלוכות, דגלים ומוזיקה- של פח השתררו בחיי עם הגרמנים. חרדים שוטטו היהודים, בעצם מחול מכשפות זה של היממון חושים, לפני חומות עיר מולדתם שהייתה להם לעיר נכר. חפץ אחד בלבד היה בלבם – החבא אל הכלים, הרכן ראש ועמוד אי כה בסערה. "תבשיל, לא הרי בישולו כהרי אכילתו", הייתה אימרת-הקסם שלהם, קצרת הראות, אשר החזיקו בה כהחזק ב"אני מאמין". לא יכולתי לרדת לסופה של עמדה סבילה ומוגה זו, שעל כל בזיון ועלבון, על כל מאסר וחבישה ב[[מחנה ריכוז]] הייתה תשובתה – שתיקה ואפס מעשה".

פרופ' [[מאיר שוורץ]], מנהל "[[בית אשכנז]]" לחקר [[השואה]] ב[[גרמניה]], משער כי רצח זה היה בין הגורמים החשובים ששווייץ לא נכבשה על ידי הגרמנים ולא היה "[[אנשלוס]]", כמו ב[[אוסטריה]], וכך ניצלו כנראה, כ-20,000 מיהודי שווייץ מכליה. עוד הוא משער כי התנקשותההתנקשות בגוסטלוף וחוסר התגובה שבאה בעקבותיה, היוו מקור השראה ל[[הרשל גרינשפן]], כמעט שלוש שנים אחרי, לבצע את ההתנקשות שלו, התנקשות שהיוותה עילה ל[[פוגרום]] [[ליל הבדולח]].

[[אוניית נוסעים]] גדולה שנבנתה ב[[גרמניה]], נקראה על שמו של וילהלם גוסטלוף. בעתבשלהי [[מלחמת העולם השנייה]] בשנת ב-[[1945]] טובעה אוניה זו ב[[הים הצפוני|ים הצפוני]] משלושהמשלוש פצצות [[טורפדו]]ת של מה[[צוללת]] ה[[רוסיה|רוסית]] ''S-13'', בעת שהיו בה למעלהקרוב מל-6,00010000 פליטים אזרחיים גרמניים, כמו גם חיילי וורמאכט על ציודם. אירוע זה נחשב לאסון הימי הגדול ביותר בעת החדשה. דרךבגלל אסון אוניית וילהלם גוסטלוף, גרמנים רבים זוכרים אתהונצח שמו של מנהיג נאצי זה. בספר "בהילוך של סרטן" של הסופר הגרמני [[גינטר גראס]], שב-2006 נחשף כי שירת ב[[ואפן אס אס]], ההתנקשות בגוסטלוף וטיבוע האוניה שנשאה את שמו מהוות ציר מרכזי. בדרךאת הדרך בה הצגתהוצגו הדברים יש הרואים כמעוותת את האירועים.