אי-מניעת פשע – הבדלי גרסאות

 

:החשש מפני "חובת המלשינות", שעליו עמד השופט ח' כהן בפרשת פלוני, אינו עושה את הסעיף ל"[[מוקצה מחמת מיאוס]]" בעיני, משום שהחובה המוסרית לחוש ולהציל גוברת על הפגם המוסרי הדבק, במקרים מסוימים, במלשינות. עם זאת, הייתי אומר - אף שיש בכך מן הפרדוקסלי - כי הצורך בחקרי מחשבות לשם הגשמתו של הסעיף יש בו טעם לפגם המצדיק את הוצאתה של הנורמה המוסרית שבבסיסו מכלל אלה הראויות לאכיפה על ידי הדין. אעיר, כי החובה שלפי הסעיף נבדלת מזאת שלפי חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998; לפיו חייב אדם להושיט עזרה "לאדם הנמצא לנגד עיניו" דווקא. לפי השקפתי, ראוי היה כי החובה המשפטית שמטיל הסעיף תימחה מספר החוקים שלנו; בלי שיהיה בכך כדי לגרוע כהוא זה מן החובה המוסרית. ואף על פי כן, כל עוד עומד הסעיף על מכונו, אנוסים אנו על פי הדיבור לקיימו, אולם ראוי לו שיישומו ייעשה בזהירות יתירה ו"על דרך הצמצום וההקפדה".

 

==העמדה לדין על אי-מניעת פשע==

* {{המשפט|[[מרדכי קרמניצר]]|החובה להלשין או החובה לדווח - על העברה של אי-מניעת פשע|452|כרך י"א, עמ' 55–78}}

* {{נתיב|[[אליאב שוחטמן]]|מי האשם האמיתי באי-מניעת רצח ראש-הממשלה?|1998_4-5_shochetman|ספטמבר 1998}}

 

[[קטגוריה:חוק העונשין]]