המשכן לאמנות על שם חיים אתר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזרתי-בוט (שיחה | תרומות)
מ אויר ⟸ אוויר (באמצעות WP:JWB)
Typest8 (שיחה | תרומות)
ויקיזציה - הסרת טענות בעייתיות מאוד לגבי מוסדות אמנות אחרים ללא ביסוס, או טענות אחרות שנועדו להאדיר את המשכן ללא מקור מהימן. צר לי, זהו לא עלון פרסומי.
שורה 19:
|אתר אינטרנט=[http://www.museumeinharod.org.il www.museumeinharod.org.il]
|תאריך הקמה=[[1937]]}}
'''המשכן לאמנות, עין חרוד על שם [[חיים אתר]]''', מחלוצי המוזאוניםה[[מוזיאונים|מוזאונים]] הגדולים לאמנות בארץ ישראל. אוסף המוזאון גדולשל ומגווןהמשכן לאמנות ומכילמכיל את אחד מאוספי האמנות היהודית הגדולים בישראל, אמנות ישראלית, אמנות קיבוץ, ואמנות עכשווית. למשכןהמשכן לאמנות גם מחזיק ב[[הוצאה לאור]] של ספרים וקטלוגים המופקים לרגל התערוכות המוצגות לצורך תיעוד ומחקר,. המסגרתבמסגרת התערוכות מתקיימים [[סימפוזיון|סימפוזיונים]], ימי עיון ואירועי השקות ספרים בהשתתפות אנשי אמנות ואקדמיה., וכן מפגשים עם אמנים מציגים וסיורים מודרכים בתערוכות.
 
ראשיתו של המוזיאון ב"פינת אמנות", שנפתחה בצריף האטלייהה[[אטלייה]] של [[חיים אתר]], ממייסדי המוזאון (1953-1902), ב-7 בינואר 1938. כעבור כמה חודשים נבחר השם "משכן לאמנות", שיש בו כדי להעיד על התפקיד הרוחני והחינוכי שיועד לה בחיי הקיבוץ. אוספי המשכן הושתתו על שני היבטים מרכזיים: חשיבותה של האמנות, והזיקה לעבר היהודי. כך כתב חיים אתר, מי שהיה הסמכות האמנותית וקובע הטעם של האוסף, עם פתיחתה של ה"פינה":
 
{{ציטוט|תוכן=ביסודה של עין-חרוד קיבלנו על עצמנו דבר גדול מאוד, גם למעננו וגם למען ילדינו, הבאים לרשת את אוצרותינו הרוחניים ולהמשיך על יסוד זה את בניינה. לכן מחויבים הננו להעמיק את היסודות הרוחניים של חיינו, לחנך את עצמנו תוך חיים באמנות, כי אם לא זאת – נשקע תוך קטנוּת החיים והיא תכריע אותנו. [...] כי בניין האמנות – הוא גם בנין החיים בתוכנו|מקור=חיים אתר, פריז, מכתב לחברי עין-חרוד, 1938.|מרכאות=כן}}
 
הרוח החיה בהקמת המשכן היה חבר עין חרוד [[אהרן ציזלינג]] (1964-1901), עיקר עיסוקו היה בהשגת משאבים לבניית המוזאון, ויצירת האוסף האדיר שאצור במחסניו.
 
בשנת 1948 נפתח חלקו הראשון של מבנה הקבע. האדריכל [[שמואל ביקלס]] (1975-1909) תכנן יצירה ארכיטקטונית מופלאה בפשטותה, שאיכותה ביחסי המידות של האולמות ובניצול מקורי וייחודי של האור הטבעי. בבניין רחב הידיים נבנו בהדרגה 14 אולמות תצוגה, חצרות לפסלים, [[ספרייה]], סדנאות, [[אודיטוריום]] וביתו[[בית קפה]] קטן - קפה ביקלס.
 
בעיצומו של תהליך הבנייה של המשכן התחולל [[הפילוג בקיבוץ המאוחד|הפילוג בקיבוץ המאוחד (1952)]], במהלכו התחלק עין חרוד לשני קיבוצים: עין חרוד איחוד ועין חרוד מאוחד. באופן חריג נשמר המוזיאון כמוסד משותף של שני הקיבוצים ומרחב המוזיאון היה למקום של מפגש וחוויית יחד בין החברים.
שורה 36:
אוספי המוזיאון כוללים פריטי [[יודאיקה]] מקהילות ישראל ממזרח וממערב ויצירות אמנות מ[[המאה ה-19]] עד לימינו בתחומי הפיסול, הציור, הגרפיקה והצילום.
 
תערוכות מתחלפות מרכזיות במוזיאון עסקו במספר מגמות: חשיפת צורות מדיה שלא נחשבו בארץ כ"אמנות", למשל, [[אמנות סיבים]] (חומר "רך") או צילום. במסגרת זו התקיימו ב[[שנות השמונים]] ובראשית [[שנות התשעים]] במשכן ה[[ביאנלה|ביאנלות]] לצילום, שהייתה להן תרומה חשובה בקידום ההכרה האמנותית בצילום בישראל. מגמה נוספת השתקפה בתערוכות, הפקת אירועים אינטר אקטיבייםאינטראקטיביים במוזיאון כגון תערוכת "גרייסלנדס פאלאלס" (מסעדה ומופע [[אלביס פרסלי]]) או אירוע "[[אוטופיה]] ביקורתית" (תערוכות ופעילות בסביבת המוזיאון). המוזיאון מציג באורח קבוע תערוכות של אמנים צעירים ופרויקטים שמאפשרים התנסות חדשנית ויוצאת דופן. מגמה משמעותית נוספת משתקפת בהפקת תערוכות, ספרים ואירועים המתדיינים עם סיפורה של האמנות הישראלית. קו מחשבה מרכזי בפעילות המוזיאון הוא טיפול בהיבטים שלא כוסו בהיסטוריה הרשמית של האמנות הישראלית. במסגרת זו הוצגו תערוכות יחיד של אמניות ואמנים איכותיים שיצרו לאורך השנים גוף עבודות מרתק מחוץ לזרם המרכזי.
 
תערוכות עכשוויות{{דרושה הבהרה|סיבה=עכשווי בתוקף לאיזו שנה?}} מוצגות בשילוב תצוגת אוסף הקבע של האמנות היהודית ומוקדשות תערוכות לאמני "הדור האבוד" שיצירתם אבדה או נשכחה בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] ו[[השואה]].
 
באוסף המוזיאון שמורים עיזבונותיהם של [[מירון סימה]], [[רפי לביא]], [[מאירה שמש]] ו[[מאיר אגסי]] וכן עזבונות אמנים נוספים המשמעותיים לאמנות יהודית וישראלית. כחלק מתצוגת קבע פעילה במוזיאון עוצבו "מרחבי זיכרון" המשמשים מרכז לפעילות, עיון ומחקר: אגף מיוחד בספריית המוזיאון מוקדש ל"מוזיאון, ספריה, ארכיון מאיר אגסי" שעזבונו שמור במוזיאון. עבודתו של אדריכל המשכן, [[שמואל ביקלס]], מוצגת ב"חדר העבודה של ביקלס" המהווה מרכז מחקר ותיעוד של האדריכלות הקיבוצית.
 
=== אמנות יהודית ===
בחזון המייסדים של המשכן עמד שימורה של אמנות יהודית ויצירה של אמנים יהודים מרחבי העולם, בעיקר על רקע החורבן של יהדות אירופה במהלך השואה. חיים אתר יצר קשר מיוחד עם אמני אסכולת פריז היהודים ([[חיים סוטין|חיים סוּטין]], [[שאגאל|מרק שאגאל]], [[קיקואין|מישל קיקואין]], [[פסקין]], [[קיסלינג]] ואחרים). ב-1949 הוצגה בעין חרוד תערוכה של שאגאל וביקרו בה אלפי אנשים. באוסף המוזיאון כלולות עבודות של [[יוסף ישראלס]], [[לסר אורי]], [[חנה אורלוף]], [[יעקב לוצ'אנסקי]] ואחרים.
חיים אתר עסק בכינוס ביטוייה השונים של היצירה היהודית לדורותיה ולאחריו פעל ברוח זו זוסיא עפרון. במובן זה סימן המשכן דרך עצמאית ושונה מדרכם של [[מוזיאון תל אביב]] ו[[מוזיאון ישראל]] שאימצו לאחר מכן תפיסה הרואה סתירה בין אמנות גבוהה ליהדות.{{דרוש תפיסה זו, שבאה לידי ביטוי במדיניות האיסוף והתצוגה של המוזאונים המרכזיים בישראל, שיקפה את רוח הזמן המקומית מ[[שנות הארבעים של המאה העשרים]] והתאפיינה בדחיקת ההקשר היהודימקור|סיבה=}}. מוסדות אמנות אלו בחרו להדגיש זהות מודרניסטית ולא נטו להתמודד עם זהות פרטית וקולקטיבית הקושרת אמנות ליהדות, פליטות או שואה. חיים אתר לעומת זה, בהיותו אמן ומנהל מוזיאון, האמין שהיצירה היהודית לדורותיה רלוונטית ליצירה העברית בארץ ישראל. ברוח תפיסה זו הפעיל אהרן ציזלינג רשת ארצית ובינלאומית של תומכים וידידים שסייעו במידע ובהשגת עבודות. בשנים אלו (שנות הארבעים והחמישים) ניכרה פעילות נמרצת להרחבת האוסף, ובמרוצת הזמן הוא היה לאחד האוספים החשובים בעולם בתחום האמנות היהודית.
 
סמוך לפתיחתו של המשכן לאמנות בבניינו החדש, כאשר האוסף שכן עדיין בצריף, פורסם עלון חדש למוזיאון ובו צוין כי "במשכן כבר מרוכזות מיצירותיהם של מרבית היהודים הפזורים בארצות תבל ומשוועים לגבולם" ברשימה של אמנים שעבודותיהם התקבלו לאוסף המוזיאון נמנו בשנת 1948 שמותיהם של 115 ציירים ופסלים, כולם אמנים יהודים מוכרים מהולנד, גרמניה, רוסיה, מזרח אירופה, צרפת, אנגליה, ארצות הברית, אוסטרליה וישראל, ועוד אוסף נרחב של אמנות עממית מכל תפוצות ישראל. בתערוכת הפתיחה של המבנה החדש הוצג אוסף מייצג של המוזיאון. בין האמנים החשובים הכלולים באוסף: מרוסיה: לויתן{{דרושה הבהרה}}, פסטרנק{{דרושה הבהרה}}, מהולנד: [[יוסף ישראלס|יזראלס]], מפולין: [[מאוריציו גוטליב]], מגרמניה: [[לסר אורי]], [[מקס ליברמן]].
שורה 69:
 
=== האור הטבעי במוזיאון ===
המשכן לאמנות עין חרוד מוכר כיום בעולם כיצירת מופת אדריכלית של מוזיאון המבוסס על אור טבעי{{דרוש מקור|סיבה=מוכר בעולם?}}. בכל חללי המוזיאון שוררת אווירה מיוחדת שנובעת ממופעי אור מגוונים החודר למבנה במערכת מורכבת של תקרות וחלונות עיליים. כדי להבין את הרעיונות האדריכליים המקוריים של ביקלס על המבקר להרים עיניו לתקרה ולגלות את האופן שבו קמרונות הבטון מחזירים את האור הנופל עליהם מהחלונות הנסתרים. המבנה מציג מסלול עקבי של שכלול בפתרונות האור הטבעי, ויש בו יותר משמונה סוגים שונים של חלונות עליונים המתייחסים לרוחות השמים, כיווני האור והבקרה על כמות ואופן החדרתו לחלל.
 
=== מרכז ביקלס ===
בשנת 2007 הועבר למוזיאון אוסף השרטוטים האדריכליים של [[שמואל ביקלס]]. משפחת ביקלס תרמה את עיזבונו האדריכלי, את הספרייה המקצועית, ואת שולחן העבודה וכלי השרטוט. כל אלו רוכזו ב"חדר העבודה" שמוקדש לפועלו. השרטוטים קוטלגו ותועדו והם עומדים לרשותם של חוקרים ומבקרים. חלק נכבד מעבודתו הוצג בתערוכה "הקיבוץ - אדריכלות ללא תקדים" בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה.
 
== תערוכות ==
מבחר תערוכות חשובות שנערכו במשכן, ושנת קיום התערוכה, רובן לוו בספרים וקטלוגים:
 
* 2018 מאוצרות המשכן לאמנות, לציון 80 שנים למוזאון, אוצר יניב שפירא
שורה 102:
*2009 [[הדר גד]] - "גוש, חלקה, שורה", אוצרת [[גליה בר-אור]]
*2008 "העשור הראשון" הגמוניה וריבוי. 60 שנות אמנות בישראל. אוצרים ד"ר [[גליה בר אור]] וד"ר [[גדעון עפרת]].
*2007 "[[מיכאל דרוקס]] - מסעות בדרוקסלנד" אוצרת [[גליה בר אור]]
*2006 [[רות שלוס]]
*2005 "[[הנרי שלזניאק]]" אוצרת [[גליה בר אור]]