בנק אגודת הטמפלרים – הבדלי גרסאות

[[טמפלרים (תנועה)|הטמפלרים]] הגרמנים שהגיעו לארץ ישראל, החל מ-[[1868]], נזקקו לבנק. בתחילה הם השתמשו בשירותי הבנק של [[יוהנס פרוטיגר]], בנקאי ממוצא שווייצרי, ב[[ירושלים]], אך זה פשט את הרגל ב-[[1896]]. הבנק של פרוטיגר היה גלגול של בנק של המסיון על שם סנט כרישונה.{{הערה|[[דוד קרויאנקר]], '''ירושלים שכונות ובתים - תקופות וסגנונות''', [[הוצאת כתר]], 1996, עמ' 17-18}}. אחרי התמוטטות הבנק פתח את שעריו [[דויטשה פלשתינה בנק]] בתמיכת משרד החוץ הגרמני,{{הערה|[http://bia.co.il/דויטשה-פלשתינה-בנק/ דויטשה פלשתינה בנק מתוך האוסף של צבי ויהודה ברלב], משרד ברלב ושות', רואי חשבון}}, במטרה לעזור לנתינים גרמנים כטמפלרים,{{הערה|[[יובל אליצור]], '''הבנקאים, סיפורה של הרפתקאה''', הוצאת דומינו, 1984, עמ' 34}}, וגם כמשקל נגד [[בנק קרדי ליונה]] הצרפתי. בנק זה פורק אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]], כרכוש אויב.{{הערה|{{דואר היום||הכרזות - פרוק העסקים של הבנק החקלאי הקיסרי העותומני בפלשתינה (א"י}|1921/05/24|00402}}}}.

"אגודת הטמפלרים (ההיכל)" הקימה את הבנק שלה ב-11 ביולי [[1924]].{{הערה|'''האגודות השיתופיות לאשראי והמוסדות הבנקאים 1903-1939''', יחידת המחקר - המפקח על הבנקים}}. הסניף הראשי היה ב[[יפו]], ונפתחו סניפים ברחוב השוק ב[[חיפה]]{{הערה|ספר המסחר והתעשיה, חיפה, 1937}} ובירושלים.{{הערה|{{PalPost||Bank der Tempelgesellschaft in 1936|1937/04/21|00907}}}}. הבנק העסיק עשרות עובדים גרמנים, אך גם ערבים ויהודים.{{הערה|א' פ' מיכאליס, מאה שנה בנקאות ומטבע בארץ-ישראל, '''[[רבעון לבנקאות]]''', כסלו תשמ"ה, דצמבר 1984}}. מנהלי הבנק היו כריסטוף וו. הופמן עד 1932, ותימוטאוס וורסט עד סגירת הבנק. הבנק עסק במימון הפעילות הטמפלרית בשטחי החקלאית (כגון יצוא תפוזים משרונה),{{הערה|{{דבר||ידיעות כלכליות|1928/08/20|00111}}}}, התעשייה והמסחר.{{הערה|haifa-guide-1934-banks|שמאל=כן}}. הבנק השתלב גם בעשייה הציונית שגדלה מאוד ב{{ה|עלייה החמישית}}.{{הערה|[https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/collections/personalsites/israel-germany/weimar-republic/pages/templers.aspx "הטמפלרים" בארץ ומקומם בחברה המקומית], הספרייה הלאומית}}. ב-[[1933]] מונה הבנק כנציגו של ה[[רייכסבנק|דויטשה רייכבנק]].{{הערה|א.פ.מיכאליס, מאה שנה בנקאות ומטבע בארץ-ישראל, '''רבעון לבנקאות''', כסלו תשמ"ה, עמ' 80}}.

איסור על עסקאות עם יהודים אחרי [[ליל הבדולח]], בנובמבר 1938, הביא את בנק אגודת הטמפלרים לכדי כמעט פשיטת רגל. על מנת להחלץ מפשיטת הרגל הוצע על ידי [[העברה (חברה)|חברת העברה]] לרכוש, בעזרת הבנק, אדמות באזור [[שרונה (מושבה)|שרונה]]. מאחר שחברת העברה עבדה "באישור" השלטון הנאצי, היה זה ניסיון לעבור על האיסור ולהמשיך בזרימת ההון של הבנק. פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] סיכל את המכירה באיבה.{{הערה|גבריאל אלכסנדר, עסקות-מקרקעין בחיפה בין גרמנים לבין הקרן הקיימת לישראל 1936–1937, [[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]], 48 (תמוז תשמ"ח), עמ' 164 -168}}. הממשל הבריטי סיים את ההתיישבות הטמפלרית בארץ ישראל, והבנק נסגר בידי משרד הכונס הרשמי, ב-12 בספטמבר 1939. סגירתו הסופית של הבנק היה עם הקמת מדינת ישראל.