קליגרפיה – הבדלי גרסאות

קליגרפיה מערבית עוסקת בעיקר ב[[אלפבית לטיני|אלפבית הלטיני]] אך גם, במידה פחותה, ב[[אלפבית יווני|יווני]] ו[[אלפבית קירילי|קירילי]].

[[קובץ:Calligraphy demonstration at the Ukrainian Cultural Center in Tallinn, Estonia.webm|ממוזער|הדגמת כתיבה קליגרפית של המלה Wikipedia]]

 

ה[[נצרות]] דרבנה את התפתחות הכתיבה על ידי עידוד העתקתם של ספרי [[תנ"ך]] ו[[כתבי קודש]] אחרים. בתקופה שבין [[המאה ה-7|המאה השביעית]] ל[[המאה ה-9|מאה התשיעית]] ראתה [[אירופה]] פריחה חדשה בתפוצתם של כתבי-דת לטיניים מאוירים ומעוטרים (לדוגמה - קובץ [[בשורות לינדיספארן]]). הקיסר [[קרל הגדול]] זימן אליו את אלקווין (Alcuin) - ראש המנזר של [[יורק]], אנגליה - לבירתו ב[[אאכן]] במטרה לעודד כתיבה מסוגננת. אלקווין ביצע רוויזיה גדולה בכל סגנונות הכתיבה והטקסטים ובסופה פיתח '''יד''' (hand - ביטוי שמשמעותו סגנון קליגרפי) חדשה וקרא לה על שם פטרונו - [[כתב קרולינגי|המינוסקול הקרולינגי]]. ב[[אירלנד]], [[סקוטלנד]] ושאר תפוצות [[קלטים|קלטיות]] באירופה כתבו הנזירים ב'''אותיות אוּנקִייליוֹת''' (Uncial). ב[[המאה ה-12|מאה ה-12]] הופיע '''[[אותיות גותיות|הכתב הגותי]]''' (להבדיל מ[[אלפבית גותי]]) שנקרא גם "אות שחורה" (Blackletter). [[איטליה]] תרמה את כתיב צ'נסרי (Chancery) ו''הכתב הנטוי'' (Italic).